פבל אלכסנדרובסקי / הפרח הקומל |
חשתי בכאביה, ראיתי את הפחד בעיניה.
הפחד מהמקורנן אשר תפס את ידיה היפות.
השמיים הדמיעו דמעה נוספת על האדמה,
כשפניי פנו לשמיים בבקשה,
כשממני רכבת הלילה התרחקה
וכשמאחורי הלהבה הקרה עדיין בערה.
עכשיו רק אור הירח עלי מאיר.
עכשיו רק תמונות אפורות נשארו תלויות על הקיר.
אין עוד לבן בחיים או צהוב בהיר.
האוכל איבד את הטעם
והדבר היחידי, שנשאר מהברק
הוא הרעם!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|