"היי זה אני. כן הפעם הזאת זה אני האמיתי/ בלי גיבורים
דמיוניים שמתאבדים או משהו כזה או לא אדוני, הפעם זה אני בלי מ
ס כ ו ת.
 תפסתי את עצמי מסטול כתמיד מנסה להעריך את החיים בני עשרים
וחמש שנה שחייתי וגיליתי שאפשר לנתח את העבר לפי כל מיני
מדדים. לפי שנים, לפי הנסיעות לחו"ל אבל הכי, לפי מספר החברות
שהיו לך בעבר. ולי בלי להשתחצן היו רבות וטובות. בכל אחת היה
משהו מיוחד וכולן אהבו את הסיפורים שלי. אחת הייתה יפה, השניה
חכמה, עוד אחת הייתה חיבוקית והשלישית אהבה שילטפו לה את
האוזניים והם כולן העניקו לי את המצרך הנדיר הזה של מין.
כן, מין עם תוספת של התבלין הזה אהבה. כמו לימון מוסיף המון.

האלכוהול ואני סחבקים כבר שנים, בייחוד וודקה, למרות שגם B.G
ואני חברים משכבר הימים.
גם בסמים אני לא בוחל ואנחנו נפגשים באופן עקבי.  אה, וכמובן
גם נשים, כן ככה אני, אני מוכן לאכול, לשתות, להזריק להסניף,
למצוץ חזק, חזק מתחת ללשון. לאכול את זה כעוגה בתוך הקפה או
אפילו מטוגן עם ביצה למרות שאני די עקרונית נגד כולסטרול. הכול
כדי לקנות רגע אחד של שפיות בחיים .

3.6.23 יומני היקר שוב פעם רבתי עם חבר שלי. אני שונאת אותו
לעולמי עולמים ואני אף פעם לא אדבר איתו יותר.
4.6.23 שלום יומני. כבר יום שלם עבר מאז כתבתי בך. זהו אז לא
היה ממש כלום אני עדיין שונאת את היצור המבחיל ההוא שאסור
להגיד ת'שם שלו. אז זהו, להתראות ליבנתים.
5.6.23 שלום יומני, היום אני רק אכתוב קצת כי אני נורא ממהרת.
אני יוצאת לאכול גלידה עם ההוא ששנאתי. מסתבר שהוא לא התכוון
כשהוא משך לי בצמה, אז זהו בגלל זה אני נורא ממהרת. נ.ב אימא
הרשתה לי ללבוש את השמלה החדשה,  ביי.
6.6.33  יומני היקר, מוזר ככה לפתוח אותך אחרי עשר שנים אבל
אני שוב שונאת אותו ואני מקווה שהוא והבלונדינית העשירה ההיא
ירקבו בגיהינום.

אתם בטח שואלים את עצמכם מה פתאום אני יושב ככה וכותב לכם
כדיוק מה שאני עושה.
זה בשביל התיעוד. זה יקל עליכם, אתם מבינים אני לא רוצה להטריד
אתכם.
אז ככה דבר ראשון המניע, אני לבד והיום טו' באב.
חג האהבה, ואני פה כותב לבד, אתם מסכימים איתי שזה מניע טוב,
אתם רואים זה לא סתם.
זה לא שאני בורח או נכנע . כי זה לא רק זה שאני לבד זה גם בגלל
שתמיד אני נכשל. גם בתיכון וגם בצבא,. זהו אחרי עשרים ושלוש
שנה הודיתי  שאבא שלי צודק כשהוא אומר לי שאני אפס אז בגלל זה
אני כותב, כדי שהכל יהיה מסודר ואני לא אטריד אף אחד.
טוב זהו זה. זמן להתחיל זה לא נעים אבל הכרחי. אני לוקח  את
הסכין. זו הסכין הגדולה זו שאני משתמש בה לבשר שאימא שלי
מתעקשת לקנות לי אפילו שאני צמחוני. עכשיו אני שם את הסכין
ואני מתחיל להחדיר אותו. זה שורף נ ו ר א. עכשיו הווריד לגמרי
פתוח והדם גילה את הפתח החדש שיצרתי לו ככה שכל הדם משפריץ לכל
הכיוונים ומלכלך. אבל  חשבתי על זה ממקודם ושמתי ניילונים על
הרצפה. והנה אני כבר מרגיש שזה בה עוד שניה ו... כן אני מת.

זאפינג רציני רץ פה הערב, מאה שבעים ותשע ערוצים ואין כלום
לראות. זה מה זה מרגיז, תמיד כשאין מה לראות יש כזו אווירה
מגעילה בנינו. היא יושבת לה על הספה ומתחילה להתעסק עם
הציפורנים שלה אבל ברגע שמתחיל איזה סרט היא ישר מורידה
הגנות.
הכי אני אוהב סרט דמעות כאלו שבוכים המון כי הגיבורה התאבדה
בגלל שהאהוב שלה היה כאילו מת, אז כשהוא חוזר אז הוא גם כן
מתאבד וככה כולם מתים. עצוב נורא.אז היא באה אלי או כן אדוני.
אך שהיא באה, מיללת וטומנת את הראש הבלונדיני שלה בבית השחי
שלי וזה נורא כיף. אבל מה ברגע שאין כלום בטלווזיה אין כלום גם
בשבילי, לא חיוך ולא יחס. אפילו כשאני מדבר על זה איתה, היא
עושה לי ככה עם הראש שהיא מבינה ואז היא שוב נעלמת. זורקת עלי
קצוץ זאתי. כשאני חושב על זה היא ממש כלבה ומגיע לה עונש ואני
יודע מה מתאים פה. היא אוהבת סרטים אז אני העשה לה סרט. טוב
תסלחו לי אבל אני צריך ללכת להביא את הגרזן.