ניסיתי לכתוב משהו
אמרתי לעצמי "דני"(זה השם שלי)"כבר כתבת הרבה דברים מאוד
נחמדים"(פרסומת סמוייה ...אז בואו נעשה אותה קצת פחות
סמוייה... אתם מוזמנים לקרוא את כל שאר הדברים שלי בדף הבמה
שלי... פשוט תלחצו על השם הזה למעלה)"אבל..."חשבתי לעצמי "על
מה????" (והנה עוד פעם מוטיב סימני השאלה שלי)
כמו שאמרה המשוררת העלק גדולה שלנו רק על עצמי לספר ידעתי.
והנה (לשם שינוי ) הגעתי לנקודה שקטה בחיים שלי. זה לא אומר
שמצאתי אהבה (חס וחלילה חס ושלום.... אגב גם מוטיב הסוגריים
שלי חזר) וזה לא שמעניין לי... נהפוכו אף אחד מהם לא קיים
אצלי. כמובן שאני מאוהב וכמובן שהיא לא רוצה אותי... אבל כל זה
כבר נחלת העבר
been there,done that.
כששיעמם לי בשיעור היסטוריה ניסיתי לכתוב על שפגשתי את המלאכית
שלי או משהו כזה, אך לאחר מספר מצומצם מאוד של שורות שכני
התחיל להתעניין במעשי, ואני... הבישן... שגם ככה לא היה לו ממש
מה לרשום... קרעתי את הדף ממחברת הספירלה המצ'וקמקת שגם ככה לא
היה בה הרבה, קיפלתי אותו(אם לעשות כדור נחשב קיפול) וזרקתי
אותו לפח. הרקנתי את ראשי ונכנסתי לתוך השולחן מהרהר בדברים
הרגילים(האם יש לי סיכוי איתה בכלל??? האם יום אחד אני אקבל את
הביטחון העצמי שלי שאבד לי מרוב אכזבות במשך השנים??) ידעתי
שלשאול לא מביא אותי לשום מקום. לאחר מכן מחשבותי נדדו אל
הסיפור שניסיתי לכתוב. מה שפעם היה כל כך פשוט נהיה כל כך
קשה.... המוזה שלי אבדה לי.
המוזה שלי אבדה לי!!! עכשיו הבנתי!  זה קרה יחד עם
האכפתיות... לפני שלושה חודשים בערך... כאשר נמאס לי להילחם
כבר ולמצוא את האושר... כשפשוט אמרתי לעצמי "די לא אכפת לי...
אני כבר אף פעם לא אהיה מאושר... אני לעולם לא אמצא את מי
שתשלים אותי .. וגם אם אני אמצא.... זה הכל סתם, סתם טיפשות של
נער מתבגר שמחפש את עצמו בעולם האכזרי הזה שנקרא חיים!"
היה צלצול(סוף סוף) קמתי, לקחתי את הדברים שלי,סחבתי איתי את
אחד החברים שלי והלכתי הביתה בפרצוף שמנסה להראות כאילו כלום
לא קורה, כלום לא קרה, ולצערי גם שום דבר לא הולך לקרות.
חזרתי הביתה , נכנסתי לבמה והתחלתי לקרוא (כהרגלי) יצירות של
אחרים. הפעם קצת ביותר אינטנסיביות כדי אולי למצוא את המוזה
שלי (מחפשת את האדון שלה או סתם רעבה לאוכל).
שום דבר לא עניין אותי... פשוט פתחתי את הדף יוצר שלי והתחלתי
לכתוב---"ניסיתי לכתוב משהו... אמרתי לעצמי  דני (זה השם
שלי)כבר כתבת הרבה דברים מאוד נחמדים"(פרסומת סמוייה ...---


אז אם אתם מוצאים במקרה את המוזה שלי...הביטחון העצמי שלי
...האכפתיות שלי... או אם ממש במקרה אתם מוצאים אותי אז תשאירו
לי הודעה או תשלחו לי אי מייל ... פרס כספי מובטח למוצא!