רואה אורות, אבל לא את מה שבראי
שומעת קולות, אבל לא את מה שמסביבי.
שקועה במחשבות שלא ידוע מהיכן הגיעו
חולמת חלומות שאיני יודעת איזה בשורה יודיעו.
לוקחת את הזמן בחיים בקצב די אחיד
סוגרת את עצמי בפנים עד שמתחיל להיות מפחיד.
מבינה פתאום שהכל סוגר עלי
ולפתע שמה לב שהריצפה כבר מעלי.
הביטחון העצמי יורד והדיכאון שוב אלי חוזר
ואת הכאבים שיש בפנים - אני אפשר כבר לתאר.
להיות אדם אחר רוצה אני להיות
בלי שום תסביכים בחיים ובלי שום בעיות.
אך המציאות חוזרת כשנגמר החלום
ושוב אני חוזרת להיות אותו אדם איום.
רק מקווה אני שתצליחו להבין יום אחד
למה לא סיפרתי זאת לאף אחד. |
