הייתי כבולה בגן עדן
סביבי מלאכים וחיות
אתה כבר נוצרת מקדם
ומה לי נותר להיות?
ימים שטיילתי בלי מעש
טובלת במלאי מנעמים
פתאום התנוסס עץ הדעת
עמוס במיני מטעמים
אתה בשלך התרפקת
נוגן ליוצר בראשית
אך אילו אלי התייחסת
הייתי שוקלת שנית
הו אז התרעם לו אלוה
כובש בסערה את שמיו
"מי זאת שהעזה לפשוע...
מדעת לתלוש פירותיו?"
מאז תתייסר ותביט בי
מטיל בי שלטון ואימה
אדם, אהובי, חביבי
אני חוותך התמה
ביקשתי לדעת לרגש
והוא שניטע בתוכי
הלם בנפשי הנרגשת
הטיל בי אותות לנצחים
כי לא הימים בגננו
שטופים בקלילות ומתום
הנם שיתנו בלבנו
ניצוץ חיוני וחלום
אמנם את הנצח קיצרתי
אך לא את שבא אחריו
אדם, מן הדעת מצאתי
את לב האדם המאוהב!