אני אף פעם לא אשכח את היום הגשום ההוא כשאמא באה לקחת אותי
מהגן.
הגננת מירים עזרה לי לרכוס את מעיל צבי הנינג'ה שלי, ונתנה לי
את התיק.
אמא חיכתה לי בחוץ עם המטרייה השחורה הגדולה שלנו ושנינו פרצנו
בריצה למכונית.
נדמה היה לי כי הגשם והמטרייה נמצאים באמצע מלחמה ולאט לאט
הגשם הצליח להכניע את המיטרייה.
בדיוק ברגע השבירה אני ואמא נכנסנו למכונית והפעלנו את
החימום.
הבטתי באמא עם האיפור המוגזם והבגדים השקופים שלא משאירים יותר
מדי מקום לדמיון, ושאלתי אותה למה יורד גשם ומאיפה הוא בא.
אמא, עם העיגולים השחורים מסביב לעינייה והשקיות מתחתיהן -
שהייתה ממש עייפה עוד ממשמרת הלילה -  אמרה לי שהגשם הוא
הדמעות של אלוהים. אלוהים בוכה כי כל כך עצוב לו מה שקרה לעולם
שלנו. ושמתי לב שהיא דיי ניקרה והשתדלה להישאר ערה.
מאז, לא משנה מה למדתי בשיעורי טבע או מה שכל הדודים השונים
שבאים לפעמים לדירה טרחו והסבירו לי שוב ושוב - לא הסכמתי
להאמין שהגשם הוא לא הבכי של אלוהים. אולי בגלל זה תמיד נכשלתי
בשיעורי טבע ומדעים.
רק בשנים האחרונות קלטתי שזה בכלל לא הדמעות של אלוהים. זה
בכלל משהו אחר.
ההארה שלי הגיעה דווקא בגלל עזרא המוכר המניאק במכולת.
כל יום בבוקר הייתי קופץ למכולת שלו וקונה לי שוקו לחמנייה.
לא לקח לי הרבה זמן לקלוט שהמטרה שעזרא שם לחייו המקצועיים
(ואולי גם לחייו הרגילים בכלל) היא לאמלל אותי כמה שאפשר.
בין אם זה להביא לי לחמנייה משלשום, שוקו שהחמיץ, לקחת ממני 2
שקל יותר או סתם לשרת את כל מי שאחריי בתור.
אני לא יודע למה המשכתי ללכת אליו.
אולי זה הצד המזוכיסטי שבי ואולי סתם בגלל שהוא היה דקה
מהבית.
ככה תקופה רצינית מחיי ביליתי בסבל רציני, אומללות יומית
ובעיקר המון המון רחמים עצמיים.
בוקר אחד קמתי אחריי לילה ארוך של צפייה בנשיונל ג'יאוגרפיק
ואני חושב שכל הדגים והנמרים דפקו לי ת'ראש.
פתאום נזכרתי שאני אמור לקפוץ לקנות לי שוקו ולחמנייה וקיבלתי
את הבאסה של החיים.
החלטתי שאנ'לא יכול יותר, לקחתי את האקדח שלי ויצאתי בריצה
מטורפת למכולת של עזרא וראיתי שהוא בדיוק פותח.
החזקתי את האקדח שלי מולו ביד רועדת, והוא הביט עליי והתחיל
לבכות.
הדמעות שלו נראו כל כך מוזר, הן היו בצבע שחור. לא הייתי מופתע
כל כך, תמיד חשבתי שעזרא הוא לא אנושי.
יריתי בו, ולאחר גסיסה קצרה הוא מת.
רצתי משם, וגשם התחיל לטפטף, ובין כל הטיפות היפות הופיעו
טיפות שחורות, ואז זה הכה בי. גשם זה לא הדמעות של אלוהים אלא
של כל החארות שמתו.