[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סתו זכוכית
/
מאיפה הכל התחיל

יש לכם כאלה זמנים שאתם פשוט יושבים וחושבים מאיפה הכל התחיל?
ואני מדברת מעבר לשאלה הסופר-עמוקה של מאיפה הכל התחיל בצורה
רוחנית, אני מדברת על...
האדם שאתם היום.
נגיד... תשבו ותכתבו על עצמכם איזה מן בנאדם אתם ותסתכלו על מי
שהייתם כשהייתם ביסודי נגיד. אשכרה מצא את ההבדלים.. רק שזה
כמו שבעיתון עושים טעות ושמים תמונה של בריטני ספירס ותמונה של
מרלין מנסון ומבקשים ממך למצוא את ההבדלים...
ואז תחשוב איפה קרתה נקודת המפנה.
באיזה שלב בדרך נפל לך מזלג באמצע השביל, ואיפה לעזאזל החלטת
שדי כבר עם תספורת ארוכה והחלטת לגלח את הראש ולמה.
ובכן, תחשבו טוב.
בד"כ הזכרונות האלה עולים מהר.
תחשבו לרגע- מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי את צבע השיער
המקורי שלי? מתי הלכתי עם בגדים נורמאליים?

מתי חייכתי בכלל?...

לפעמים חברים שלי מדכאים אותי. וזה ממש מעצבן כי לחלק מהם אין
סיבה להיות מדוכאים. לחלק יש, אבל הם לא חזקים מספיק להתגבר.
עצוב לי לשבת מנגד ולראות אותכם מתפוררים, בא לי לומר.
רע לי לעמוד מולכם כשאתם נופלים כמו קוביות, אני רוצה להגיד.
למה אתם כאלה?!?! אני מתה לצרוח..
לכל אחד יש סיפור ולכל אחד יש חשבון נפש משלו.
הכי מעצבן זה כשאני הולכת עם כל החברים שלי והם דופקים פוזות
מדוכאות ואני רואה דרכם.
החברים שלי שקופים בעיניי
אני סופרמן ויש לי ראיית רנטגן אליהם.
מאיפה הכל התחיל?
ממתי אני מסתובבת עם אנשים כאלה?
לא ברור.
למה אני לא מפסיקה?
כי אלו החברים שלי. ואני אוהבת אותם יותר ממה שהם אי פעם
ידעו.
אחרת כבר מזמן הייתי נוטשת אותם לטובת חבורת אנשים שמחים.

"שיו אני מדוכאת, ואני יפת נפש, ואני כזאתי למרות שיש לי בית
יציב והורים טובים, תראו איזה מגניבה אני, מקשיבה למלא להקות
שאף אחד לא מכיר ונשמעות כמו בניין מתמוטט, אבל הליריקסינג
אמור להיות עמוק אז למי אכפת!!"- בלי להעליב אחותי
"אהההה... החיים שלי דפוקים וההורים שלי חייזרים...  והם
מאכילים אותי אוכל מגעיל... אמא שלי זונה... תרחמו עליי
ותבזבזו עליי כסף.."
-בלי להעליב גם אותך
"אני מפצה על טראומה! במקום להתמודד עם עצמי ולהתגבר על החיים
שלי אני פשוט שורט לעצמי את המוח (והוורידים) ואני חותך את
עצמי כי זה מ ג נ י ב!!!!!!!!!!"- אוהבת גם אותך זה בסדר.
טוב אז ככה- תפסיקו.
זהו.
זה המסר העמוק שלי וזו הפואנטה של כל הזבל הזה.
שלא רק אני צריכה לשפר את עצמי
אלא כל מי שסביבי.
ותזכירו לעצמכם תמיד תמיד שלא רק אתם דפוקים ולפעמים לא אתם
צריכים לשנות את עצמכם אלא הסביבה גם צריכה להשתנות.
והחברים שלי הם סבבה, אבל לפעמים הייתי רוצה להוציא אותם מזה.


מוקדם לחברים שלי: פרנסיס מאשינקה וג'יי במיוחד, לקיצי המכשפה
הרצחנית שלי, ולכולם! תתגברו על זה, כי אתם יכולים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למכירה
שחלה.
כחדשה.
מרופא.
נשים.



(ג'ונסון)


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/2/02 23:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתו זכוכית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה