בר דקיסט / כשאמרתי להתראות |
עינייך יבשו כבר אתמול.
אני שותה בצמאון דמעות של בדיעבד,
היום, כשאני כבר גדול.
גשם מתופף לו על מזגן, פח חלוד,
עת שמש סגרה עוד משמרת.
הלילה עוטף אותי שוב בפחדים,
צולל עמוק אל מילים בלי תוחלת.
דרך קולך הצלול וחיתוך הדיבור
תהיתי אם את לבד, אולי לא אומרת.
אחרי שנפשנו ננטשה בדד,
האם תהיי זאת את? אולי אין לי אחרת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|