מיקום:
חדר "עבודה" מלא בספרים דמויי תנ"ך, תמונות של רבנים וצילומים
מבריתות מלה שהרבי ביצע.
נוכחים:
- הרבי שלמה גמל (גבר מלא בגיל 50 +)
- שרה בת-קופאית  (ילדה בת 11, דתייה, תמימה)

רבי - במה חטאת הפעם ילדתי הקטנה, ששוב אני מוצא אותך אצלי?
שרה - אין עול בכפי כבוד הרב, שקרים והבלים הוצאו כנגדי!
רבי - שקרים והבלים... זה כל אשר פיך נושא בביקוריך החוזרים
(שרה מנסה לקטוע אותו אך ללא הצלחה)
הס!! שלא תעזי לצטט דברי שקר בפני חלילה!
(רעד עובר בגופה השברירי של שרה)
שרה - אני לא העז כבוד הרב, אתה מכיר אותי...
(הרבי קוטע אותה)
רבי - אכן זה המקרה ילדתי, אכן אני מכיר את נשמתך המטונפת
שרה - מה כוונתך רבי?
רבי - כוונתי להציל את שארית נשמתך מהשד אשר משחית אותה!
שרה - איזה שד כבוד הרבי? אני הרי כאתמול שלשום!
רבי - והלא היית פה במקום זה בדיוק הגם אתמול והגם שלשום?
שרה - וגם אז לא ברברת לך על שום שד!
רבי - תקווה הייתה לי בשבילך ילדה
שרה - ההיכן היא כעת?
רבי - נמוגה... ולכן אפעל במהירות לטובתך ילדה
(הרבי קרב לדלת משרדו ונועל אותה, שרה מתחילה פוחדת על חייה)
שרה - מה בכוונתך לעשות כבוד הרב?
רבי - אשתלח עד עומקך ואתלוש את השד ממשכנו הבזוי!!!
(הרב החל קרב לשרה בצעדים איטיים ומאיימים)
את כבר לא תפתי גברים במבטים השטניים שלך שרה...
שרה - וגם לא עשיתי זאת כבוד הרב!!
(שרה החלה לבכות)
בבקשה כבוד הרב!
רבי - באמת שרה, את חשב שלא שמתי לב כיצד את יושבת לך
בית-כנסת, מסתכלת לך מלמעלה, מחייכת לכל נער שעובר ושב...
שרה - רבי... אני לא... באמת...
רבי - זה כבר לא משנה עכשיו
(הרב החל פותח את כפתורי חולצתה של שרה)
אנחנו נתגבר על השד הנורא הזה
(הרב סיים להפשיט אותה מבגדיה, השכיב אותה על שולחן העבודה
והחל חודר לתוכה בכוח)
את כבר לא רוצה להסתכל יותר על נערים בבית-כנסת, נכון שרה'לה?
שרה - (פולטת אנקה צווחנית וענה בבכי מייבב)
לא... די!! אני מבטחה!!!
רבי - את מרגישה את המחשבות הטמאות עוזבות את ראשך?
שרה - כן אני מרגישה!!! תפסיק!!!
רבי - (צועק) אני מגרש אותך שד בשם אלוקים!!!
(וגומר)