היא יצאה מהחדר, בצעדים רועמים כאלו, שישימו לב, לא מתאים לה
לעזוב בלי לעשות סצנות. והיא לא שכחה גם לטרוק את הדלת בחוזקה,
שלא יהיה לכם ספק בכלל. ככה היא. לא נדרשת הכרות עמוקה בשביל
לדעת שהיא כזאת שתנצל כל בעיה שצצה ותהפוך עכבר להר, איזה הר,
רכס.   נועה ניחנה בכשרון משחק מדהים. אין מה לומר. כל אירוע,
כל אכזבה, כל דבר נועה הייתה מסוגלת לגרום לו להראות כאילו אמא
שלה מתה אתמול, מינימום.  ובכל זאת, תמיד מצאתי את עצמי מאזינה
בהתעניינות רבה לכל מילה שיצאה מהפה שלה, גם אם סיפוריה נופחו
מעבר לכל פרופורציה.
תמיד הייתי שם בשביל נועה. קשה מאוד לומר שהיא הייתה שם
בשבילי, תמיד היה לה משהו חשוב יותר לעשות, אחרי הכל היא בעצמה
עוברת תהפוכות רבות בחייה , ואין לה זמן להתעסק בבעיותיי
הקטנטנות והבילתי משמעותיות, מה גם שאני טיפוס קטנוני, ולא כיף
לשהות במחיצתי. כבר מזמן תהיתי מדוע היא טורחת להראות לצידי ,
שהרי היא יכולה להיות עם מי שרק תרצה. פייר אם הייתי גבר, גם
אני הייתי רוצה להיות איתה, ובטח שלא עם מישהי שניראת כמוני,
וכל משפט שיוצא לה מהפה, נאמר בציניות או עוקצניות. אני בן אדם
מריר? באיזו זכות את אומרת את זה בכלל, אל תשכחי שזו אני
שיושבת ומאזינה לסיפורייך שעות על גבי שעות, וזו כתפי שעליה את
נשענת כל פעם מחדש. או שמא כבר הספקת לשכוח, עד הפעם הבאה.
אפשר לומר על נועה הרבה דברים, אבל לא טיפשה. אני יודעת שהרצון
שלי להראות כמוה, לדבר כמוה, להתנהג כמוה, גורם לה להרגיש כל
כך טוב, וכל כך מוצלחת, שהיא  פשוט לא יכולה לעמוד בפיתוי.
להיות איתה פשוט גורם לי להתגמד לממדים זעירים, ובכל זאת תמיד
תמצאו אותי לצידה. למה? אלוהים יודע, ואלוהים שכח אותי. הוא
שכח אותי כשהוא חילק את היופי, או בכלל איזו שהיא יכולת לדבר
עם גברים. אבל מה- אני שנונה, אי אפשר לומר שלא, לפחות כשרון
כתיבה הוא נתן לי הא? גם כן, תודה. מה לא הייתי עושה כדי
להתחלף איתך, שיהיו לי אצבעות ארוכות וצרות, ומבט שכובש אפילו
אותי בעיניים. המסכנות והתלותיות שלך הופכות אותך לאפילו יותר
מושכת, ממש הנסיכה שמחכה שיבואו להושיע אותה  שזועקת לעזרה,
אבל תמיד יהיה איזה אביר שיישא אותך בידיו החסונות ואת תתרפקי
בהתמסרות מוחלטת. את לא יודעת להיות לבד נועה. היא באמת לא
יודעת. ואני .. מי כמוני יודע.