גל של רעד עבר בגופי
עת הבנתי -
היא כבר לא איתי.
מביט בכבדות בנוף משמים,
מחפש גן להעלם בו ולא לחזור,
לא לחזור עד שאראה אותה פוסעת אלי
בשבילים אדומים של פריחות,
שבילים בהם הורדים מלבלבים
למראה פניה העדינות.
עד שלא אראה אותה מחייכת לעברי חיוך קסום
המיועד רק לי -
גן עדן של שוטים
הוא מפלטי.

דמותך החלומית בזיכרוני -
כפריחת האביב,
אך פה יש רק חורף -
אין שום פריחה מסביב,
ואני נשטף בקור אכזרי
המערער בקרבי כל חשק,
כל רצון אפשרי.

אור דימדומים נופל עליי
כשמחשבותיי עלייך קמות ונעמדות לפניי;
השלכת בליבי אף פעם לא משקרת,
היא רוצה אותך
ולא אחרת.

הצלילה מטה בכיוון אחד היא בילתי נימנעת
כשהחורף כאן ממשיך להכות
בלי לגעת.
עוד סיבוב על אדמה אליה אני כבר לא שייך,
כהליכה על חבל מתוח וחם,
מאבד איזון,
נופל,
לא קם.