סליחה,
סליחה שאני מאושר.
דווקא תיכננתי להיות עצוב,
מהורהר.
כשסגרת את הדלת מאחורייך,
כשנגמר.
אבל ללב יש חוקים משלו, כנראה.

כי פתאום,
שיר ישן לי חזר.
רציתי נורא להתגעגע,
בכי מר.
אבל שום רגשות לא באים.
רק ידה על הכר
מרעידה מיתרים בתוכי, כנראה.

אז סליחה,
סליחה אבל אני מאושר.
הלב שר שירים של פריחה,
של מטר.
ובעיניי הניצוץ שוב חוזר לבהוק
כבעבר
משום שהיא  מלטפת את ראשי, כנראה.

אך לפתע,
חושך שב וחוזר.
באפלולית האופפת אותי
אני שוב זוכר
איך סגרת את הדלת אחרייך,
ונגמר.
נגמר משהו בי, כנראה.