זה התחיל ככה, טוב אף אחד לא יודע בדיוק איך זה התחיל או למה,
אבל בגדול, היטלר נולד. בדרך זו או אחרת הוא עלה לשלטון והתחיל
מלחמת עולם, מלחמת העולם השניה למען הדיוק. והנה מטוסים עפים
באוויר ומפילים פצצות, בערך מליון כאלה. ומכיוון שהם בעיקר
פצצות אנגליות ורוסיות, ללא שום מטרה להעליב כמובן, עשרה אחוז
מאותן פצצות לא מתפוצצות.
מאז ועד היום יש חוק, בברלין כלומר, אסור לבנות שום דבר לפני
שסורקים את הקרקע, החוק הזה כל כך אפקטיבי עד שיש כמעט 40
חברות שהעיסוק היחיד שלהם הוא להוציא פצצות, אנגליות ורוסיות
לפעמים גם אמרקאיות ואולי גם מכמה מדינות נוספות, מהאדמה ואני
מדבר על היום 50 שנה אחר כך.
כל העסק כל כך מסובך שצריך לסרוק את כל האזור עם גלאי מתכות
ומשווים את זה לצילומי שטח שהאנגלים לקחו שהם הפציצו והכל נסרק
ונסרק ואז עוד פעם. ואז הנס, פיטר או מארק אני חושב שאני אקרא
לו מארק, מוצא באדמה רובה גרמני עתיק. עכשיו הוא נורא מתרגש,
מתרגש כל כך שהוא מחליט לקחת אותו הביתה. בניגוד לכל התקנות,
הוא לא מדווח על הממצא, ממצא, זה שם די מפוצץ לדבר כל כך שכיח,
כל האדמה מלאה באקדחים, סכינים ורובים מכל הסוגים והמינים
ורובם ככולם שוכבים שם טמונים בקרקע נרקבים ומעלים חלודה, אבל
הם עשויים ממיטב המתכת שמכונת המלחמה יכלה ליצר. בכל מקרה מארק
לוקח את הרובה ושם אותו במכונית. דוגמא נהדרת לעוצמה הגרמנית,
אף טיפת חלודה, ההדק אפילו עובד, טוב אין למארק שום אמצעים
לבדוק את זה אבל ההדק זז. אחר כך הוא חוזר לעבודה. ללכת ישר עם
הגלאי פס אחרי פס, ללכת 70 מטר קדימה ואז ללכת מטר אחד הצידה
ואז עוד פעם 70 מטר קדימה. טוב, הוא לא היחיד שעובד שם יש עוד
המון אנשים עם מעדרים וטרקטורים, חלקם מוציאים פצצות ישנות
מהאדמה, ואחרים שמעבירים אותם לרכב שלוקח אותן הלאה לנטרול.
הוא ממשיך ללכת וממשיך ללכת, היום נגמר והוא הולך הביתה, יש לו
אישה וילד, הוא אוהב אותם מאד.
היום אחרי שהוא חוזר הביתה הוא מוציא את הרובה מהמכונית ומתחיל
לנקות אותו, זאת נהיית מאין פעילות אב ובן כזאת. קודם שוטפים
את הרובה במיים ורוב האדמה יורדת, ואז משפשפים אותו טוב עם
סבון וסקוטצ' ברייט. אחר כך מנקים את הקנה מבפנים, מוציאים את
המחסנית ומנקים גם שם, פותחים את הפתח שקליעים הריקים יוצאים
דרכו ומוציאים גם משם המון אדמה. ואז הרובה נקי אבל עוד לא
לחלוטין הוא עדיין נראה קצת שחור ויש מקומות שהצבע התקלף. הילד
מסתכל על הרובה בהערצה ומארק שולח אותו להביא מאמא את נוזל
ההברקה של סכום הכסף, זה המיוחד של החגים. הם מנקים את הרובה
יחד המון זמן ושמש כבר שקעה מזמן אבל זאת לא חוכמה הוא רק חזר
מהעבודה באחר הצהריים המאוחרים, השעה כבר הרבה אחרי "שעת השינה
שלו", של הילד, אמא כבר הלכה לישון ומארק מכין לשניהם קפה
ומדליק את המקטרת שלו ששמורה רק לאירועים מיוחדים. הוא מפריח
עננות עשן קטנות ולפעמים כם מנסה לעשות טבעת אבל לא בהצלחה
רבה. הם עוברים חריץ חריץ ברובה ומנקים אותו עד שהוא מבריק
לחלוטין, חומר הניקוי ממיס את הצבע והרובה כולו כסוף לחלוטין
עכשיו, וניתן לראות כל פרט קטן עליו מהמספר הסידורי עד לסמל של
הרייך השלישי שמתנוסס בגאווה על הקת. הם משקיעים בערך עוד שעה
מנקים עם מחט את הקווים הקטנים והחריצים שיחד מרכיבים את הסמל
הנאצי ובסופו של דבר המלאכה נשלמה. בתוך המחסנית היה כדור אחד,
כדור אחד ששרד, מארק לוקח אותו ומנקה גם אותו ואז כמו כל אבא
דואג הוא משחרר את הקליע מהתרמיל והוציא את אבק השריפה ויחד הם
כותבים את את ראשי התבות שלהם והמדליקים. אחר כך הם המחזירים
את הקליע למקום בתוך התרמיל ומארק נותן לבנו לשמור אותו. יחד
הם תולים את הרובה על הקיר ממש מעל הבר בסלון, החלטה שהייתה די
טיפשית בזמנו מכיוון שהשעה הייתה ממש מאוחרת. אחר כך הם הביטו
יחד ברובה ואז מארק חיבק את הבן שלו ואמר לו כמה הוא אוהב אותו
ושלח אותו לישון, אחרי הכל העולם לא עוצר בכלל רובה אחד, וצריך
לחזור לעבוד מחר וגם לילד יש בית ספר בבוקר.
למחרת בבוקר הם אכלו כולם יחד ואמא נורא התפעלה מהרובה. ואז
מארק הלך לעבודה, שוב פעם הוא הלך הלוך ושוב על המסלולים שלו
סורק מטר אחרי מטר.  רק שהיום הייתה תקלה ואחת הפצצות התפוצצה.

אחר הצהריים הגיע איש מהחברה הוא ביקש מאמא שאולי כדאי שהיא
תשב וסיפר שהייה היום מקרה חריג ואחת הפצצות שהם הוציאו הייתה
חייה ואחד הפועלים הכה עליה בטעות עם מעדר וגרם לה להתפוצץ,
מארק מת כגיבור כאשר הוא מלא את חובתו, לצערו לא היה משהו נוסף
שהיה יכול להגיד במצב זה היה פשוט חוסר מזל. אבל הוא אמר בכל
זאת, שכולם אהבו את מארק, ומי היה יכול להאמין שפצצה שנשלחה
לפני 50 שנה תהרוג היום שלושה אנשים, הוא אפילו ניסה להצחיק
קצת ואמר משהו כך שאם האנגלים היו יודעים על זה הם בטח היו מאד
מרוצים מעצמם. ודיבר עוד קצת על גאווה גרמנית ואז עוד קצת על
הביטוח, והבטיח שהכל יהיה בסדר. אמא פשוט ישבה והקשיבה היא לא
בכתה אבל דמעות ירדו, ביד אחת היא נגבה אותן וביד השניה היא
חבקה את בנה, כשבכה שפניו קבורים בחיקה של אימו. ואז האיש הלך.

מאוחר בערב אחרי שאמא הלכה לישון הוא יצא מהחדר הוא שתף פנים
וסירק את השיער. הוא חזר לחדר ולבש את החליפה הטובה שלו אותה
חליפה שהוא קיבל כאשר כל המשפחה הלכה לאופרה. הוא צעד גאה אל
הסלון.
הוא נעמד אל מול הרובה מתח את יד ימינו הביא אותה אל ליבו ומתח
אותה שנית למעלה וימינה. הוא נישק את הסמל שעל הקת. הוציא את
הכדור מהכיס ותלה אותו על הקיר מתחת לקנה. ואז הוא הצעד שני
צעדים אחורה כרע ברך ונשבע אמונים לסמל ולרייך הבא...