הרהור שכתבתי לפניי די הרבה זמן
אף פעם לא הייתה לו אהבה, אף פעם לא אהב או נאהב
הוא מהרהר,
"אוליי תהיה לי אהבה, זהו הרגש העילאי, השאיפה הסופית"
אומרים לו
"אל תתרגש, אל תיסחף, גם כשיהיה לך, תגלה שזה לא כזה גן עדן"
הוא מהרהר
"אם אהבה, הרגש העילאי, אינו כה עילאי, אם כך הדבר, מה נשאר
לנו בעולמנו?
כשגם האהבה אינה מספקת, איזו סיבה נותרה להמשיך לחיות?
למה לקוות?"
הוא מתאבד
הכל מסתובב, כלום לא ברור, מעגל אינסופי, אז ככה נראים
השמיים...
רעש
בכי תינוק
"מזל טוב! יש לכם בת!"
כעבור ארבע עשר שנים
היא מהרהרת
"בעולם, בו גם האהבה אינה מספקת, איזו סיבה נותרה להמשיך
לחיות?
למה לקוות?
זהו?! זה כל מה שהעולם הזה מציע?"
וחוזר חלילה
? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.