קשה לתאר את עולמו, לא ניתן להגדיר מחשבותיו, כה מבולבל הוא.
לא ידע בין ימינו לשמאלו, לא יבדיל בין אמת לשקר, בין מלחמה
לשלום.
אויביו וידידיו לא יבחין, מחלותיו ורפואותיו לא ידע, אינו ער
למעשיו.
מבולבל לבלי היכר, על סף התמוטטות, לא ידע מחשבות ליבו.
רגשותיו כבו זה מכבר, עדינותו נעלמה כלא היתה, ומבוכה על
פניו.
אין לו רע וידיד, אין דומה ואין שני לו, לבד חי ולבד יפצע.
לא יראה המציאות לנגדו, לא יבין לנפשו שלו, לא ידע דבר
אודותיו.
לא יכיר יתרונותיו, תכונותיו, מעשיו הטובים כלא ידע מעולם.
יחשוב עצמו לרגיל ככולם, וכולם ישליכוהו מעליהם בבוז ולעג.
ירצה להטמע בין כל מכריו, וכולם ישימו פניהם לנגדו, כלא
הכירוהו מעולם.
יחפש אביו ואמו ולא ימצאם, יסתובב לבדו בעולם הגדול.
יבדה לו דתו וימציא מלאכתו, לא ידע ולא יבין מהותו.
יחליף את פסליו, ישנה דרכיו, אך לעולם לא קרבו הם אליו.
יהלך באפלה יתעקש כי יסתדר, לא ירצה לקבל לא פנס ולא נר.
כך ייפול, ייכשל, ייפצע, ייתיאש, עזרה לא יקח, לא ידליק את
האש.
הלפיד הבוער כבר עומד שם בצד, אך הוא יעדיף לצעוד כך, בדד.
אש וגשמים ברד וגם תופת, אך הוא בשלו, כן, הוא קשה עורף.
אתה שבחרתו מכל השאר, אהבתו, רציתו, אך ראה מה נשאר.
מדרגת רוממותו הוא נפל כבר מזמן, לשונו ועבודתו נעלמה מעיני
כולם.
קרבו וקדשו כי נושא הוא את שמך, הגדול והקדוש שעליו קראת.


"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל
הלשונות וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול
והקדוש עלינו קראת" -מהתפילה.




(חשון תשס"א - נכתב עקב מצבו של עם ישראל בימים של בלבול,
אובדן, וחסרון הנהגה מהקדוש ברוך הוא)