נער הייתי וגם זקנתי, נעצבתי לדעת זאת כיום.
נער הייתי ולא פחדתי, גם אם יתפסוני עוסק בטוב.
נער הייתי ולא חששתי, לא האמנתי במציאות הרע.
נער הייתי ולא סבלתי כשהצדק לא נעשה.
נער הייתי ממש כמו כולם, אך העולם תפס גם אותי.
גדלתי, ראיתי, שמעתי, ידעתי ועתה כמוהם נעשיתי גם אני.
נער הייתי לצערי זקנתי, נעשיתי בוגר, מחושב וישר.
נער הייתי וגם זקנתי וכיום אני כמו כולם.
בוגר אנוכי וכאחד האדם גם אני, עוד פרט בחברה, קטן ואדיש.
לא נער יותר שמאמין בכוחו, לא נער שמכל רע מתנער.
סובל, מסתגל, כבר לא מסתבך, גם אם לא עושה רע, אני אותו לא
חוסך.
הוא קיים לצידי כי אני מאופק, כצפוי ממבוגר שרוצה שיצדק.
יצדק הוא, לא הצדק. בוגר ומבין, רק יהיה שקט ואחיה בשלוי.
כנער השתוממתי ואף חמתי בערה, בראותי את השקט שבתוך הסערה.
כנער, הגבתי כראוי למצב, תמיד התחשבתי ללא מנוחה.
אתפלל כי אצליח לחזור לנערותי, למחות על כל פשע, לבקש חירותי.
אתפלל כי ככם לא אהיה גם אני, לא אסתגל אל הרשע, לא אכניסו
לתוכי.
כנער אעמוד מול כל אתגר, אם ירשע, אם יחכם, עלי לא יגבר.
אביט בעיניו של הרע והעוול, אצחק בליבי ולצדק אייחל.
אחזור לבנין העולם היפה, שעזבתי מזמן בלי לשים בכלל לב.



"...ויאמר ה' אל ליבו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם
כי יצר לב האדם רע מנעוריו"
הקב"ה יודע שבנערותו האדם הוא טוב, הוא מרדן ומתנער בכדי למצוא
את עצמיותו, הוא בונה אישיות חירותית משלו. הוא אינו מוכן לקבל
דברים חיצוניים אליו ולפעול על פיהם. הנער מתנער מהרע ומחפש את
הטוב שבתוכו.
הרע נמצא במבוגרים שכבר נשחקו לרע שבעולם, נעשו אדישים אליו.
לכן נשבע הקב"ה שלא יביא מבול אפילו אם יווצר מצב (שאינו טבעי)
שבו יצר לב האדם יהיה רע כבר מהנערות.



                                                         
                           (חשון תשס"א)