פעם גידלתי לי עץ. עץ קטן בתוך עציץ בחדר.
היו לו פרחים לבנים ושמתי אותו על אדן החלון בדיוק במקום הנכון
ככה שיהיה לו הכי הרבה אור. היית משקה אותו כל יומיים בכוס
וחצי של מים והוא, בתור תודה, היה מפיץ ריח נעים מהפרחים.
הפרחים הלבנים.

תמיד תהיתי למה הפרחים שלו לבנים. ולמה לא היו לו עלים. לעץ
שלי אף פעם לא היו עלים, רק פרחים קטנים ולבנים עם חמישה עלי
כותרת.

פעם היה לי עץ. עץ קטן בתוך עציץ בחדר. היו לו פרחים וענפים
שחורים.

פעם היו לו פרחים לבנים, אבל החלטתי שזה לא יכול להיות שהפרחים
שלו לבנים כשאין להם עלים מסביב. אני יודעת שאני לא יכולה
להיות לבנה כשאין לי עלה. אז כדי שלא יהיו לו פרחים לבנים בלי
עלים, כי זה פשוט לא הגיוני, לקחתי צבע שחור וצבעתי את העץ
הקטן. עכשיו אין לו פרחים לבנים והוא כבר מפיץ ריח נעים. יש לו
קצת ריח, אבל זה ריח של ריקבון.

אולי בעצם לא הייתי צריכה לצבוע אותו בשחור... אולי לפעמים
להיות לבן גם אם אין לך עלים זה בסדר...