[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גלעד רוזנבאום
/
בצלמנו ודמותנו

גבריאל לא הצליח למצוא שום סיבה מדוע עליו למהר. כאוס כבר מזמן
לא בשיאו וממשיך לאבד כוח בכל יום שעובר. בנו הצעיר קטן מדי
מכדי לגרום לקטסטרופות כלשהן.
רגע לפני שהספיק לפתוח את דלת החדר, פרצה החוצה גברת דוונפורט
והפילה את שניהם לרצפה.
"אני לא יודעת מי יותר מטורף הוא או המורים האלה שלו."
"את מוכנה להסביר לי מה בדיוק קרה, מרת דוונפורט?"
"הוא התחיל ליצור עולמות! הורס ובונה שוב מחדש כאילו הוא אחוז
דיבוק והכול כפרויקט בי"ס."
"על מה את בדיוק מדברת? איזה פרויקט בי"ס?"
מרת דוונפורט קמה מגבריאל והחלה מסדרת את גלימתה והילתה,
"כנס לחדר ושאל אותו."

גבריאל נכנס לחדר ונדהם למראה עיניו. מצעי המשי, וילונות
הפשתן, התמונות על הקירות, היו זרוקים במרכז החדר ערומים בגוש
אחד גדול. מאחורי הערימה ישב לו גד, גבו אל הדלת וכל
תשומת-ליבו מופנית אל הכדור שבידיו. חדרו מוצף באור אלוהי שחדר
דרך החלונות החשופים.
"אפשר להבין מה קורה פה?"
"המורה אמר שעלינו להשתחרר מגבולות החומר. הוא אמר שחפצים
פוגעים ביצירה ובמחשבה שלנו ומי שרוצה להיות אל גדול בעתיד
צריך להיפטר מכל הדברים האלה."
"אני שמח שלפחות את קישוטי הזהב לא הוצאת מהקירות." גיחך לעצמו
גבריאל,
"אני פשוט עוד לא הבנתי איך מוציאים אותם מבלי להרוס את החדר
שלי!"
"חכמולוג! על זה היו הצעקות של גב' דוונפורט?"
"לא! הצעקות שלה היו על זה." גד הראה לגבריאל כדור כחול מוכתם
בצבעים ירוק, כחול ולבן... "זה לשיעור שלנו בתיאולוגיה...המורה
ביקש שניצור עולם קטן, שבו יש דמויות בנות-תמותה שיחשבו כאלים.
אני מצליח ליצור כל פעם מחדש מערכת אקולוגית מושלמת, אבל בלי
אלים."
"חשבת אולי על מה שאתה עושה לא נכון?"
"מה יכול להיות לא נכון? העולמות שלי יוצאים מושלמים!"
"יש בהם אלים?"
"לא!"
"אז הם לא מושלמים!"
"אל תקרא לעולמות שלי לא מושלמים...אני יכול ליצור עולמות יותר
טוב ממך!"
"אני לא יכול ליצור עולמות, אבל אני יכול לעזור לך!"
"איך?"
"פשוט...מה הם אלים?"
"בני-אלמוות!"
"לא חוכמה! אם הכל היו חיים לנצח, מה היה מבדיל את האלים
מהשאר?"
"לא יודע!"
"תחשוב...הלא מתוך התוהו ובהו, מתוך הכאוס, אתה באת לעולם! כל
מה שאתה רואה מסביבך נברא אך ורק בשבילך. כאוס מקריב את עצמו
כמו כל יצור בן-תמותה טיפש, שמאמין שאם ייתן את כל חייו למען
צאצאיו יישאר זכר ממנו. הנה לך עוד דבר שמבדיל אותנו מבני
התמותה: הילדים של בני-התמותה שומרים על הקשר הזה, הם שומרים
עליו כדי לשרוד, הם צריכים אותו. כאוס לא צריך שום דבר. כאוס
בונה והורס, בעיקר הורס!"      
"אה...לאלים יש את הכוח ליצור, לשלוט, לקחת את החומר ולעשות
אתו מה שהם רוצים."
"יפה מאוד! עכשיו כל מה שאתה צריך לעשות זה אלים בני-תמותה."
"לך קל מאוד להגיד את זה, אתה לא צריך להתמודד עם המורים
לתיאולוגיה."

...ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר
ונקבה ברא אותם: ויברך אותם אלוהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו
את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל-חיה הרומשת על
הארץ...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עם קצת רצון
וקצת שכלול
פיל יכול לדפוק
גם את כל הלול


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/2/02 23:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלעד רוזנבאום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה