אני כותבת לך כמו בעל חנות לרהיטים
שנרדם במיטה שבחלון הראווה;
מטבע המזל האחרון שהיה לי
נתקע לי
במכונת הלהיטים של האהבה
ומאז אותו שיר מתקתק, נאלח,
מלווה ריקודים אחרים
שלך
מתנגן וחוזר בלי זיוף
ואני שריטה בצורת גוף -
מתאפקת שלא לדמם געגועים בכל כוחי,
כולכם חבושים במדים של תקווה
ורק אני על אזרחי.
גם אם לשווא אזחל לרגליכם ברחבה
למצוא ברק של מטבעות,
יד לא אפשוט
לנדבה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.