יש אנשים שחושבים שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר. הם יסתובבו
אכוליי קנאה ולא יסתפקו במה שיש להם. העיניים שלהם יהיו בצד
השני של הגדר במקום אצלם בחצר.

יש אנשים שרוצים להשאר ילדים לנצח. לשמור על התמימות, ההנאה
מדברים קטנים ולא משמעותיים. הם עוצרים את עצמם מהתבגרות,
אפילו שכך העולם מכתיב, ואז הם נתקעים מאחור ולא משתלבים.

יש אנשים ששלוש מילים קטנות יעשו אותם מאושרים. השלוש מילים
האלו גורמות להם לרחף, להרגיש פרפרים, לאהוב בחזרה, לחייך
מהלב.

יש אנשים שאושר אצלם זה דבר רגעי. הם מסרבים להאמין שהאושר
יכול להמשך ונותנים לדברים קטנים להרוס אותו.

יש אנשים עם שמחת חיים. לא משנה מה יקרה להם, תמיד ישאר ניצוץ
של שמחה בתוכם שיגרום להם לחזור לחייך ולהסתכל על העולם
בחיוביות.

יש אנשים שאצלם "יותר טוב כלום מכמעט". אלה אנשים שרודפים אחרי
מושלמות, אנשים שלא יתפשרו, שיעמדו על שלהם.

יש אנשים שמעדיפים לשתוק.


יש אנשים שחושבים שתמיד יהיה מישהו מהעבר שעשה את זה יותר טוב.
אז למה לא להפוך את המקוריות שלו להשראה שלהם ומשם למקוריות
שלהם.

יש אנשים שמעדיפים לא לחשוב ורק לפעול. ככה, הם יודעים, לא
יהיה שומדבר שיעצור בעדם. הם עושים דברים לטוב ולרע בספונטניות
מוחלטת.

יש אנשים שנהנים מהחיים. הם יודעים איך. הם יודעים שלא צריך
הרבה בשביל זה, צריך פשוט לחיות. זה כבר המון.

יש אנשים שמעדיפים לא לחיות. רובם כבר לא אתנו, או שהם איתנו
כי הם פוחדים. לאנשים האלו צריך להגיש עזרה. לפני שיהיה מאוחר
מידי. לאהוב אותם, לשמור עליהם, לגרום להם להסתכל אחרת על
דברים.

יש אנשים שהחיים בשבילם זו מתנה. האנשים האלו מתחלקים לשניים.
אנשים שנולדו עם התחושה הזו ומסתובבים איתה כל יום ואנשים שהיו
קרובים לסוף ונשארו איתנו.

יש אנשים שחושבים שבארץ אחרת יהיה טוב יותר. לאנשים האלה יש רק
דבר אחד לומר - בעיות יש בכל מקום. זה דבר שאי אפשר לברוח
ממנו, רק להתמודד איתו.

יש אנשים שמאמינים. האמונה זה מה שמחזיק אותם, מה ששומר עליהם,
מה שמגן עליהם.

יש אנשים שלא אוהבים שוקולד. תתפלאו, אבל יש גם כאלה.

יש אנשים שלא עולים על אוטובוס. אם זה מפחד וחשש שמא האוטובוס
יתפוצץ או אם זה בגלל שאוטובוס דרס את הכלב שלהם.

יש אנשים לא סובלנים. אנחנו שומעים אותם מתלוננים על עמידה
בתור, צופרים בכבישים, רואים אותם לחוצים ועצבניים.

יש אנשים קוטרים. תמיד ימצאו על מה להתלונן, גם כשיהיה להם טוב
הם יזרקו הערה על משהו.

יש אנשים שלא יודעים מה זה לא. הם גונבים, רוצחים, אונסים,
מתעללים, מרביצים...

יש אנשים שמתגעגעים לדברים שהם יכלו לעשות פעם ועכשיו הם כבר
לא. לפעמים זה משום שמשהו מונע מהם ואילו לפעמים זה בגלל שדבר
מה נלקח מהם.

יש אנשים שמוותרים על חלומות. אם זה חלום מציאותי, וגם אם לא,
תמיד טוב לחלום ואם ניתן להפוך את החלום לאמיתי זה משהו שלא
כדאי לותר עליו.

יש אנשים שרודפים אחרי עושר ותהילה. לפעמים עדיף להיות האדם
הקטן שמוחא כפיים וטוב לו בחלקו מאשר האדם שמוותר על החיים שלו
בשביל התהילה.

יש אנשים שלא אכפת להם. הם חיים את הרגע, חיים אותו איך שנראה
להם, בצורה שנראת להם, בדרך שנראת להם, אחרי הכל, זה הרגע
שלהם.

יש אנשים שלא מאמינים בעצמם. הם תמיד מצטנעים, מפקפקים בעצמם
או אפילו פוסלים את עצמם. הם לא מבינים שהאמונה בעצמם תתן להם
את הדחיפה הקטנה להצלחה.

יש אנשים שרוצים שאנשים אחרים ישתנו בשבילם. האם להגיד לאדם
אחר להשתנות בשבילך זו לא בקשה מוגזמת מידי בהתחשב בעובדה שגם
אתה יכול לשנות קצת מעצמך בשבילו.

העולם בנוי מסוגים שונים של טיפוסים, זה מה שמחזיק אותו.
השאלה שלי היא -
איפה אתם שמים את עצמכם.
איזה אנשים אתם.
איזה אנשים הייתם רוצים להיות.
מה אנחנו, כבני אדם, יכולים לעשות כדי לגרום לעולם להראות מקום
טוב.
ואם לדעתנו הוא כבר נראה טוב,
איך אפשר לשפר אותו במקום לתת לו להתדרדר, איך לשמור עליו
יפה.
איך לשמור על העולם שלנו.