בארץ רחוקה, יפה ומלאת שלג חי לו ינשוף, לינשוף קראו
ינשי-גליץ'-גלץ, אבל הוא לא אהב להיות רשמי במיוחד אז הוא ביקש
שיקראו לו מתי (כמו מתי כספי הזמר), למתי היה בית קטן על עץ
רגיל, באמצע יער לא גדול במיוחד וגם לא מיוחד במיוחד, אבל מתי
אהב את היער, ומכל היער הוא הכי אהב את העץ שעליו בנה את ביתו
האהוב. למתי היתה בבית כורסא, לא כורסא כמו של בני אדם (היא
מפריעה לזנב של הינשוף) אלא כורסאת ינשופים, היא אמנם לא היתה
מרופדת, אבל מתי אהב אותה מאד, הוא היה יושב עליה כל היום
וחושב... מתי אהב לחשוב. הוא היה חושב על המון דברים, לפעמים
הוא היה מגלה שמרוב מחשבות הוא שכח לאכול (פעם אפילו אחרי שהוא
נזכר שהוא לא אוכל הוא התחיל לחשוב למה זה קורה, ואחרי כמה
שעות מחשבה הוא כמעט ומת!), כל בוקר מתי היה יצא מביתו לטיסת
בוקר, לפני טיסת הבוקר הוא היה בודק אם חסר אוכל בארון האוכל
(לא היה לו מקרר...) ואם היה צריך אז הוא היה צד איזה סנאי
בטיסה. אבל בדרך כלל לא היה חסר אוכל, כי את האוכל הוא היה
אוסף בטיסת הערב (וגם בגלל הסיבה שכל הזמן הוא היה שוכח
לאכול). יעודה של טיסת הבוקר לא היה בשביל לאסוף אוכל, מתי היה
טס כל בוקר כי הוא היה לבד. זאת גם הסיבה שהוא כל הזמן היה
חושב. אם היה לידו מישהו הוא היה מדבר איתו, משחק... ועושה את
כל הדברים שעושים כשיש לידך עוד חברים. אבל מתי היה לבד.
מתי היה כבר דיי מבוגר (אני זוכר בן כמה, אבל אני לא זוכר אם
בשנות בני-אדם או בשנות ינשופים אבל בכל מקרה, מדובר בדיי הרבה
שנים) וכל בוקר, כל בוקר הוא היה מחפש לעצמו חברים, מדי פעם
הוא מצא סנאים נחמדים (אבל מחוסר שליטה, וקצת רעב, הם לא היום
מתחברים לזמן רב) לפעמים היתה עוברת איזה ציפור נודדת שטעתה
בדרך, אך תמיד אחרי כמה ימים היא היתה עוזבת לדרכים... אז כך
מתי מצא את עצמו רב הזמן לבד, חושב על הכורסא.

יום אחד, או ליתר דיוק, בוקר אחד, מתי יצא לטיסת בוקר, טיסה זו
היתה כמו כל שאר הטיסות והצהרים והערב שהגיעו אחריה היו ממש
רגילים, ומתי אחרי זה כרגיל, הלך לישון. אבל בטיסת בוקר שלמחרת
קרה דבר מוזר. מתי טס לו במסלול הרגיל (מסלול לא ממש רגיל, זה
מסלול שאם עושים אותו רואים את כל היער וטסים הכי קצת) וחיפש
כרגיל חברים. כשלפתע הוא ראה זאב רודף אחרי ארנב שלג, מתי לא
היה אוכל ארנבי שלג כי הם היו עושים לו ג... לא חשוב. (אפשר
לומר שהוא לא היה מרגיש בנוח אם הוא היה אוכל ארנביי שלג) אבל
משום מה הוא החליט שהוא הולך להציל את הארנב הזה. הוא ביצע
תרגיל צלילה לולינית  וממש לפני שהזאב נעץ את ציפורניו בארנב
מתי הרים אותו לאוויר, (דבר שבמעט עלה למתי בחייו!), הארנב,
שחשב שעומדים לטרוף אותו ניסה לברוח למתי "חבר, רק לפני שאתה
קופץ אני רוצה לומר לך שאנו טסים כרגה בגובה של 30 רגל, ואם
תיפול אתה כנראה שלא תישאר בין החיים" הארנב שמע את מתי, אבל
הוא המשיך לנסות לברוח "תקשיב לי טוב" אמר מתי "אין לי כוח
לריב איתך, אם אתה לא מפסיק, אני עוזב!" הארנב המשיך ועדיין
ניסה לברוח אז למתי נמאס והוא פשוט עזב. "אההההה....." צעק
הארנב ליבו של מתי נהיה שוב רך, ושוב צלילה לולינית ושוב הוא
תפס את הארנב - הפעם פחות ממטר מהאדמה.
"ת..ת...ת..וריד  אות...ת..ת..י בבקש..ש..ש..שה" גמגם הארנב,
למתי לא היה כוח למשחקים אז הוא נחת ועזב אותו, הארנב התחיל
לרוץ ואז עצר והסתובב "למה?" הוא שאל. "לא יודע, משהו אצלי
בפנים אמר שאתה לא צריך למות..." ענה מתי. "אז סיכנת את עצמך
סתם בגלל איזשהי תחושה?" שאל אותו הארנב בתדהמה? "כן" ענה מתי
ועף...