יפעת בן-נון / הבוקר שאחרי |
כשהעצבות מתאחדת עם הדם
וזורמת באופן חד גוני
עד קצות האצבעות
ובחזרה, עמוסה,
אל הלב.
איזה כוח יש לה
לשמור על מאגר הדמעות
סגור?
דמעות מטייבות,
משקות את
אדמת האין,
וכבר מציץ לו
עלעל ירוק
מן השרפה של אתמול,
וכבר השקט פוסע
אל בין העצב והכאב,
להצית אורה של
התחלה חדשה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|