[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועם גונן
/
מונולוג לפסיכולוג

אני יושב מולך, ורואה את עצמי,
לבד בחדר.
תגיד לי מה שלומך?,ואיך אפשר לחשוב,
שעוד יהיה בסדר?

ומספר לך, איך כולם פוגעים,
אני כבר משתגע.
ולא אומר לך, שכולם יודעים,
מה שאני יודע.

ונמאס לי כבר ממך, כי אתה לי לא עוזר,
ואולי אני צריך להיות עם בן אדם אחר.

ואתה לא מדבר, ואני ממשיך לשתוק,
וזה פוגע.
ואני כאן מול עצמי, זה אותי מתחיל לחנוק,
זה משגע.

ואז פתאום אתה אומר, שצריך להישאר,
להיות ביחד.
אז תנסה להיזכר, ידעת שזה ייגמר,
בגלל הפחד.

ונמאס לי כבר ממך, כי אתה לי לא עוזר,
ואולי אני צריך להיות עם בן אדם אחר.

אני יושב מולך, ורואה את עצמי,
לבד בחדר.
תגיד לי מה שלומך?,ואיך אפשר לחשוב,
שעוד יהיה בסדר?

ואז אני כבר קם, כי נמאס לשבת סתם,
עושה לי רע.
מרגיש קצת מטומטם, ועוזב פתאום וקם,
מהמראה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הייתה פעם שהיה
לי מחסום כתיבה


גרפומן הסלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/12/00 5:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועם גונן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה