אני חוששת שאני מאבדת פרופורציות,
מרוב שזה חשוב לי להישאר רזה אני קצת מגזימה,
בודקת ערכים קלוריים של כל קשקוש ומקפידה מידיי,
עד שכשאני נהנית ממשהו ,
השירותים קורצים לי להקיא
את הנאה שלי החוצה ,
ולהפוך בכל את כל עניין האכילה
להנאה זמנית בלבד ואת הגרון שלי
למשפך שעוד יזול ממנו דם
אם אני אמשיך כך.

אני חרדה מהמילה הזו אנורקסית.

אבל חצי בלחש ביני לביני
אני חוששת שנפלתי למלכודת הזאת ,
ושאני כל כך לא מרוצה מעצמי כשאני לא נכנסת
לבגדים הזעירים של הגמדות בחנות האופנתית.
אולי אני צריכה להיות מרוצה ושקטה ממה שאני עכשיו ,
אבל איני מרוצה , אני רוצה להיות "הכוסית" של העולם ,

האמת היא בשקט בשקט, שלא אכפת לי העולם.
בכלל לא אכפת לי שמביטים עליי
כפי שמביטים בערבמה חדשה
לא מנחמת אותי הסלחנות העקרונית
של העולם אליי
כשאני עושה שטויות ,

שוב ושוב הם מחייכים אליי
מגניבים מבט
לשיפולי השדיים שלי ,
לעיגולי הירכיים ולרגליי הארוכות,

ואני מרימה מבט באדישות מה ,
חושבת בליבי אם הוא לא שלי ,
מה שווה לי כל הבולשיט הזה ?!


לא הכל אוטוביוגרפי יקיריי