ישיבה מוחלטת, זוהי ישיבה רגילה הנמשכת ונמשכת, כאילו לעד.
להרגיש את עצמי יושב על האדמה, ולבהות באנשים שעוברים למולי.
ערומים למחצה, מרחפים כחצי סנטימטר מעל הקרקע כולם, כמעט כולם.
ומוזיקת תופים מימין, ודיג' משמאל.
ושמיים מעל - מקורים ברשת. וריח צ'אי חריף ממלא את הגרון
והנחיריים. מעורר את הראש מעייפות שמודחקת ולא מתקבלת - תבוא
עתה.
עורות זהובים, ידיים מתנופפות, גופות זזות. בגדי גוף זוהרים
נדבקים לשרירים והכל בפורקן כוללני של שפיות. חולפים על פני
אלפי אנשים, אותם לא ראיתי לפני וייתכן שלא אראה עוד בעתיד.
אבל הם השפיעו עליי, רק משום שראיתי אותם. הם שינו את חיי,
ואני את שלהם.
ועכשיו ריח מחטים, ומוזיקת טכנו. אדמה מחוספסת וקצוות עשבים
בצד, רק בצד.
החופש שלם פה, לידי. הוא נמצא בכל רגע שאני מחליט עליו - כל
איש שאני רואה - הוא החופש. וההרגשה היא שאני יכול לשבת לעד,
להמשיך עד אין קץ. חצי מחכה לחבריי, חצי מתחנן שלא יופיעו.
פשוט לשבת, ולבהות בשינוי מול העיניים, כשהמוח קצת עמום, מהריח
והעייפות והצפיפות. כשהשרירים מתנשמים ממאמץ הריקוד, כשהנשימה
מתרפקת על המנוחה. חופש מילולי, חופש רגשי, חופש מעשי. פשוט
לבהות, פשוט לבחור.