נגמרו לי המילים, לתאר את הכאב,
שאני עכשיו מרגיש, ולא חושב.
נעלמו לי התקוות, ונמאס כבר לקוות,
שיהיו עוד אהבות, לא אכזבות.

ואני סתם יושב,
ורושם את הבלבול,
זה מצחיק, אני חושב שאני מרגיש כבול,
אל אותו המקום, ונמאס כבר לחלום,
לחכות שתבואי היום.

רגעים קטנים של אושר, שמהול גם בעצבות,
ושיחות מתוך הלב, בלי חשיבות
רגעים קצרים של צער,עם אופטימיות לבד,
וטיפשות של ילד-נער, בלי אף אחד.

ואני סתם יושב,
ורושם את הבלבול,
זה מצחיק, אני חושב שאני מרגיש כבול,
אל אותו המקום, ונמאס כבר לחלום,
לחכות שתבואי היום.

והזמן כבר לא עובר, ונמאס לו לעצור,
נקווה שיגמר, ואז נחזור.
והכל נראה שונה, אך תמיד נשאר כואב,
ואני אותך שונא וגם אוהב.

ואני סתם יושב,
ורושם את הבלבול,
זה מצחיק, אני חושב שאני מרגיש כבול,
אל אותו המקום, ונמאס כבר לחלום,
לחכות שתבואי היום.

נגמרו לי המילים, והפסקתי כבר לבכות,
וחיכיתי כבר מספיק, ונמאס כבר כבר לחכות.
נעלמו לי התקוות, שיהיו עוד אהבות,
וקיוותי ונמאס כבר לקוות.

ואני סתם יושב,
ורושם את הבלבול,
זה מצחיק, אני חושב שאני מרגיש כבול,
אל אותו המקום, ונמאס כבר לחלום,
לחכות שתבואי היום.