יצאתי מביתו של דני בדרך הביתה, כבר ביציאתי הייתה לי הרגשה
מוזרה, הרגשה שמשהו רע הולך לקרות, אז החלטתי ללכת מהר.
ירדתי את רחוב הרצל, פניתי על רחוב הערבה.
ברחוב הערבה שמתי לב לראשונה שמישהו הולך מאחורי
התחלתי ללכת מהר וככל שאני הלכתי מהר הרגשתי את צעדיו מאיצים
לכיווני, ואז הוא תפס אותי הרגשתי שאיני מסוגלת להזיז את גופי
ניסית להתנער ממנו אך הוא היה חזק מדי
"עזוב אותי די די לא, אל תעשה את זה !" צעקתי
הוא הדביק את גופי לרצפה ואחז את ידי צמודות לריצפת הבטון
הקרה
השתוללתי ככל שיכולתי
"תשתקי! ואל תזוזי! " הוא נהם ואז הוא לחש באוזני
"שתי דרכים אפשר לעשות את זה, אל תאלצי להשתמש בכוח"
קולו צימרר אותי עד לשד עצמותי התחלתי לבכות הרגשתי חסרת
אונים
"ב-ב-בבקשה אדוני אל ת-תעשה את זה אני רק בת 15"
"מה אמרתי לך?" הוא העיף לי סטירה הרגשתי את ראשי מתנגש בבטון
כאבים כל כך עזים לא הרגשתי בכל חיי
הוא פתח את מכנסיו הרים את שמלתי משך את תחתוני עד לברכיי
ובברוטליות דחף את איבר מינו אל תוכי הרגשתי שאני עומדת
להתעלף, דמעותי כבר מילאו את כל פני בשלב זה כבר לא יכולתי
לראות את פניו.
הוא הוציא את איבר מינו וגמר על פניי
ההרגשה הייתה מצמררת, הפחד הקפיא אותי זה הייתה הרגשה מבולבלת
רציתי להקיא ורציתי להעיף אותו אבל לא הצלחתי לעשות כלום
משותקת כולי הדבר היחיד שהצלחתי לעשות זה לבכות, הרגשתי כאילו
אני מאבדת את שפיותי
כל כך רציתי להתעורר מהסיוט הנורא הזה אבל החלום לא נגמר
הוא תפס אותי בשערי הרים אותי הוציא אקדח שחור מכיסו הצמיד
אותו לראשי ואמר לי
"אם אי פעם תספרי למישהו אני אתפוס אותך..."

"זה יספיק לנו" קטע אותה השוטר.
תוך כדי שאני יושבת בחדר החקירות ההרגשה המצמררת עברה בגופי
אותה הרגשה מצמררת שעברה בי כאשר האנס לחש באוזני, לדבר על זה

החזיר הכל אליי...
החזיר הכל פרט לנפשי השבורה,
"אני רוצה שתתפוס אותו. אני רוצה שתתפוס אותו ותהרוג אותו"
התחלתי לבכות ויצאתי מהחדר. אימי חיכתה לי בחוץ, שתינו שתקנו
נכנסו לאוטו ונסענו הבייתה.  

הזמן ישנה את העולם, את בני האדם את החיות והצמחים
את העונות... הזמן ישנה הכל פרט להרגשתי


המון תודות לרוני סתיו על ההשראה
הסיפור נכתב לאחר השראה מסיפור שהיא סיפרה.