ג'ני : "אז מה אתה רוצה ?"
בוב : "אני לא יודע".
ג'ני : מה זאת אומרת אתה לא יודע ?"
בוב : זאת אומרת שאני לא יודע."
ג'ני : "אני יודעת. למה אתה לא יודע?"
בוב : "אני לא יודע. אני פשוט לא יודע."
ג'ני : "מה אתה לא יודע?"
בוב " לא יודע. הכל"
ג'ני : "אבל אתמול כן ידעת."
בוב : "לא, לא ג'ני. אתמול חשבתי שידעתי, למרות שבפנים אני
ידעתי שאני בעצם לא יודע כלום."
ג'ני : "אז שיקרת?"
בוב : "לא ג'ני. לא שיקרתי. באותו רגע לא שיקרתי."
ג'ני : "אבל עכשיו זה נחשב שקר."
בוב : "אם אז זה לא נחשב שקר אז גם עכשיו זה לא נחשב שקר."
ג'ני : "מי אמר?"
בוב : "לא יודע."
ג'ני : "אז מה אתה כן יודע?!"
בוב : "לא יודע."
ג'ני [מתעצבנת] : "ואם אני אדע, זה ינחם אותך?"
בוב : "אולי אותי, אבל אותך לא."
ג'ני [מהרהרת] : "כן, צודק."
[שתיקה]
ג'ני : "אז מה עכשיו ?"
בוב : "לא יודע. את יודעת?"
ג'ני : "אני אדע כשאתה תדע. כי עד כשאתה תדע אני לא אדע כלום,
כי מה שאני יודעת לא משנה כלום אם אתה לא יודע."
בוב [מבולבל] : "עכשיו אני עוד יותר לא יודע."
ג'ני : "מה אתה רוצה לעזאזל?"
בוב : "אני רוצה לדעת."
ג'ני : "לדעת מה?!"
בוב : " לדעת למה אני לא יודע. ולמה אני יודע שאני לא יודע מה
אני יודע. או הפוך."
ג'ני : "בוב, אתה מעייף אותי."
בוב : "אני יודע."
ג'ני : "אה, ידעת משהו. אז בוא ננסה שוב. אתה אוהב אותי?"
בוב : "אני לא יודע. או אולי אני יודע ואני לא יודע שאני
יודע?"
ג'ני [רוקעת ברגליה מעצבים] : "בוב, אתה רוצה שאני אעזוב
אותך?"
בוב [חושב] : מממממ....לא יודע."
ג'ני : "טוב. נמאס לי. אני הולכת. כשתדע, תצלצל."
בוב : "רגע..."
ג'ני : "מה ?..."
בוב : " לא יודע."

ילד מבולבל
ילד מפוחד
חולם להיות ביחד
מעדיף להיות לבד

מוקדש לזה שלא ידע.