אדם פשוט
נכנס לחדר עמוס תמונות
הוא בוחן בעיינים תוהות את הבלתי מובן
סוקר בשטחיות את כתמי הצבע ומרקמי הבד
פוסע בזריזות לאורך הרצפה
הוא נעצר
בוהה
במסגרת זרחנית אחת
גדולה ואימתנית
ריקה מתוכן
חסרת תמונה

הוא יוצר בדימיונו ציור פרטי
רוקם אשליה בעיני רוחו
הוא ממשיך
סובב סביב הקירות המעוטרים
ממספר בשיטתיות את סביבתו
מעניק שמות לתמונות המגוונות בחדר הענק

ועדיין
למרות היופי שבהן
הוא חוזר ומביט
נשאב
למסגרת הריקה
כאילו היתה זו הבטחה לכך
שאינו אדם פשוט.