רוני שפנר / פרידה מודחקת מהיסוד |
מוצבות בחיקי,
ופנייך הטובות
חרוטות בליבי.
לא אצעק לך חכי,
כבר לא אשאל לשלומך,
לא אתן שתראי,
אותי, הדועך.
הדחקה וזלזול
תירצו לך לשכוח
שזמנינו אזל.
לא תפילה, לא מלמול
יגרמו לי לסלוח
על אושרינו הדל.
ושוב האמת מנוצחת
בלא קרב,
אשליות שנופצו
מתאספות לדקה,
גמולינו יהיה שליבינו ירעב,
כי ידענו תמיד
שאינך מחכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|