הלוואי וידעתי מה להגיד לך כדי שהכל יראה לנו נכון. הלוואי
והייתי יכולה לראות אותך מבעד לחזות הקרירות שלך, כדי לדעת ששם
מסתתר האיש שאהבתי. הלוואי והיית נותן לך הזדמנות שנייה, אבל
אתה מוותר לעצמך נורא מהר. יש יותר מדי הלוואי שאתה אף פעם לא
תגשים. הרי אתה לא יודע? חלומות צריך להגשים! הלוואי ויכולתי
לחבק אותך קרוב אליי, ללחוש לך באוזן שזה בסדר ושאנחנו ביחד,
שום דבר לא מפריע והעולם הוא טוב ומתנהל כסדרו. הלוואי
שיכולתי, אבל אני לא יכולה. כי אם אעשה זאת אשקר לך ואטעה
אותך, כי שנינו יודעים כבר, שכנראה יש דברים רבים מדי שיפרידו
בינינו. פעם חשבתי שעל הכל נתגבר. כנראה זאת הייתה עוד אשליה.
האהבה יודעת לעשות את התפקיד שלה הכי טוב, למכור אשליות.
הלוואי והיית יודע עכשיו כמה אני לא מפסיקה לחשוב על כל הדברים
שהפסדנו. הלוואי והיית יודע כמה אני מצטערת שאני הכרתי לך
חוויה לא נעימה שחוויתי אותה בעבר. הלוואי ולא היינו נאלצים
לעבור אותה, אך כזה הוא העולם. העולם הוא הלוואי אחד גדול. עד
שמתפכחים. יורדים קצת מן העץ הגבוה עליו טיפסנו ומבינים שבין
ההלוואי לבין המציאות ישנה חומה. חומה גדולה, מפרידה, נוצצת.
רק אלו ההולכים אחרי החלומות יכולים לעבור אותה. אבל גם הם
בשלב מסויים, חוזרים הביתה למציאות. יש חלומות שאפשר להגשים,
יש חלומות שלא. שנולדנו, היינו תמימים, היינו ילדים. עכשיו
התבגרנו, למרות שכל החיים הם תהליך אחד ארוך של התבגרות. אני
ואתה לא תמימים עכשיו, למרות הרצון העז לחזור לאז, אל העולם
היפה, התמים. הלוואי שתתן לי את ההזדמנות ללכת אחרי החלום שלי,
ללכת אחרי האושר.

הגיע זמן להתעורר. לצאת מבועת ההלוואי ולדעת שאין הזדמנות
שנייה, לא לנו. לא עכשיו.
אולי עוד כמה זמן שתחליט גם אתה ללכת אחרי האושר. אולי, ואולי
לא. הלוואי!!!