אחותי שוכבת עם אלוהים. היא אמרה שטוב לה. בפעם האחרונה שראיתי
אותה היא חייכה.
אחותי שוכבת עם השטן. רע לה, רואים עליה. קשה לה לחייך.
אני רוצה לחבק את אחותי. להגיד לה שהכל בסדר, שהיא לא צריכה
לדאוג יותר.
נהגתי להעריץ את אחותי. יש לה אומץ. אומץ שאין לאף אחד. יש לה
כוח.
אני דואג לאחותי. היא הלכה לאיבוד. אני דואג לה. לא איכפת לה.
אני מתגעגע לאחותי. אני לא יודע איפה היא. אני מקווה שהיא
זוכרת אותי.
אחותי שכבה עם אלוהים. היה לה טוב. אני מקווה שטוב לה עכשיו.
עצוב לי כשרע לה.
אחותי שכבה עם השטן.  היה לה רע. אני מקווה שטוב לה עכשיו.
עצוב לי כשרע לה.
אני מבולבל. אין בי כוח. אין בי אומץ. אני צריך את הכוח של
אחותי.
דיברתי עם אחותי. אין לה אומץ, אין לה כוח. לא איכפת לה.
הלכתי לאיבוד. לאחותי לא איכפת. יש לה חיים חדשים. היא לא
צריכה אותי.
אחותי לא מאמינה באלוהים. אני מקווה שהיא מאושרת. בגללה גם לי
אין אלוהים.
אחותי לא מאמינה בשטן. אני מקווה שהיא מאושרת. בגללה רע לי.
עכשיו אני שוכב מת בדרך בה אחותי הלכה.
העפר שרמסו רגליה עוטף אותי, מחפש אותה בתוכי.
המציאות והזמן נמסים מולי. זוחלים לי לתוך הראש.
הנשמה שלי עזבה ונתנה להם להיכנס.
אני מרחף למעלה.
לעולם לא אמצא את אחותי.