היום בכיתה בשיעור היסטוריה שבשעה השלישית, בזמן שהמורה דיברה
עם 3 התלמידים שמקשיבים לה, אני ונופר עשינו משימה בלתי
אפשרית. המטרה: לכסות את העט בטיפקס ולהדביק אותו אל השולחן
בלי לקבל הפרעה מהמורה.
לפני שאספר לכם את הביצוע אספר לכם איך הכל התחיל... הכל היה
באשמת הטיפקס! בעוד אני מילאתי את השולחן בבועות טיפקס גיליתי
שהטיפקס לכלך את החולצה האהובה עלי. מרוב כעס לקחתי את העט
פיילוט הכחול שלי ופוצצתי את הבועה הענקית באמצע השולחן. ואז
קרה דבר מדהים, העט נשאר דבוק לשולחן. ואז העלתי את הרעיון:
להדביק את העט לשולחן! במרץ התחלתי לשפוך ולמרוח את הטיפקס
בתחתי העט כדי שיידבק לשולחן, אך כמה שלא עבדתי קשה כדי
להדביקו הוא לא נדבק.
ואז קרה הדבר הנוראי ביותר: שרה התקרבה אל השולחן, היא עברה
לידינו, ולבי התחיל לפעום בחוזקה, חשבתי שזהו זה! אני בחיים לא
יגשים את המשימה, אני לא יצליח להדביק את העט. עכשיו היא תגיד
לי להוציא אותו. אבל כמו בנס היא לא שמה לב ופשוט המשיכה לדבר
על אלכסנדר הראשון.
המשכתי לנסות להדביק את העט אך ללא הצלחה ואז נופר העלתה רעיון
גאוני, היא אמרה לי "קרן, למה שלא פשוט תשפכי את הטיפקס מלמעלה
על כל העט?!". רעיון כל כך פשוט אך כל כך מבריק התחלתי לשפוך
את הטיפקס על העט. לאט לאט השולחן התמלא בעיגולים לבנים קטנים
וכמה עיגולים גדולים.
כל כך שמחתי, חשבתי שהצלחתי במשימה אך מהר מאוד התברר שטעיתי
העט לא היה מחובר לשולחן עדיין, ופתאום שרה אמרה: "קרן תפסיקי
עם זה!" חשבתי שזהו זה הכל הלך, אבל מהר מאוד שרה חזרה לספר
לנו על מוחמד או משהו (לא באמת הקשבתי) ואנחנו המשכנו במלאכה.
לא עבר הרבה זמן  וגילינו שהטיפקס המהימן שלי נגמר, כבר
התייאשנו אבל אז טל בא להצלתנו ואמר: "קחו את הטיפקס שלי".
האספקה של הטיפקס התמלאה, והוא פשוט זרם על גבי העט. עכשיו הוא
כבר לא היה כחול הוא לבן לגמרי עכשיו. היו מפולות גושים,
ופיצוצים, מה לא היה? אבל אנחנו הצלחנו לחבר את העט עם הטיפקס
לשולחן!
מאושרות מאוד הלכנו לשיעור ספורט וחשבנו על מגדל הטיפקס
שבנינו.
שחזרנו קרתה טרגדיה המגדל התמוטט! ניסיתי להרים אותו אך כל מה
שקרה זה מגדל פיזה שמהר מאוד נפל.
אחרי כמה דקות של עצב נופר אמרה לי "קרן, אל תהיה עצובה, כל
דבר מת בסופו של דבר, אז מה מגדל הטיפקס שלנו מת, אבל לפחות
שברנו את שיא העולם ובנינו את מגדל הטיפקס על גבי עט פיילוט
הראשון בעולם! מי עוד מספיק טיפש כדי לעשות כזה דבר?"

סיפור זה מוקדש למגדל הטיפקס ז"ל
וגם לשרה צח המורה להיסטוריה או חרא צף זה אותו דבר.