היו הייתה צפרדע קטנטנה, שחיה לה בביצה.
כל יום הייתה גולשת לה בגלים המלוכלכים של ביצתה.
יום אחד, כשהייתה למעלה- בקצה הגל, ראתה מרחוק, מה אם לא
-נסיך!
היא קראה לעברו פעמיים שלוש, וראה איזה פלא הוא סובב את הראש.
התקרב לעברה, וראו מה קרה, הנסיך המדהים-גדול היה.
שנים של ניסיון צבר, והצפרדע רק מעט...11 שנים זה לא צחוק.
אבל מה לעשות? כשהלבבות מתחברים, לשבור? האם זה מתאים?
אז הם שמרו על קשר טלפוני, כזה של פעם ביומיים... אך מהר מאוד
הכל התהפך, והטלפונים עברו לבוקר וערב ומידי פעם גם בצהריים.
קשה לנסיך, אך קשה יותר לצפרדע,
שהרי ליבה כה קטן ורק שואל מדוע?
מדוע קטנה היא כ"כ? מדוע רחוקה? מדוע שונה? ומדוע? ומדוע?
הלכה והתייעצה עם צפרדע חכמה- והיא אמרה:
"צפרדעית מתוקה, אין 'לברוח' חייבים לחתוך"
קשה הדבר, קשה ביותר אך מה לעשות? להמשיך? ואח"כ רק יותר
לבכות?


(יש לסיפור הזה שני סופים-אולי יותר)

(1) כרגע הצפרדע הקטנה עדיין בוכה,
כי עוד לא החליטה מה היא עושה...
מוקדש לך נסיך שלי-עם המון אהבה...
פשושית שלך!

(2)כרגע הצפרדע שלמה עם החלטתה
אך חושבת מידי פעם על נסיכה...
מוקדש לך נסיך לשעבר שלי...
עם המון הערכה
פשושית שלך (לשעבר)!





קטע זה כמו שבטח הבנתם נכתב לפינת השלולית במדור שיפודים של
מאיר עוזיאל בעיתון מעריב, בתקווה שיפרסם את הקטע...