הסיפור מוקדש לאבי שלא הספיק לקרוא אותו, ושלא אמר לי כבכל
פעם "אבל למה את לא כותבת אף פעם על דברים מציאותיים"

סטפאן גר בעיר צפופה ומגעילה, שהיתרון היחיד בה היה המרחק
מהוריו הלוחצים. לא היה לו הרבה כסף, ובאותם ימים הוא גם פוטר
מעבודה. בהתחלה הוא ממש שמח על פיטוריו מהמקום הדוחה ההוא,
אח"כ הוא התחיל להשתעמם.
בינתיים, בבית הוריו, התחילו לאחותו עיקצוצים בגב, שאט-אט הפכו
לכאבים רציניים. בבדיקת סי-טי אצל הרופא הסתבר שצומחות לה
כנפיים. ובאמת כעבור כמה שבועות כבר היו לה זוג כנפיים גדולות
ולבנות. כולם נורא התלהבו, אבל לאחר שההתלהבות נעלמה, היה קצת
מביך להסתובב איתה בחוץ. וחוץ מזה, ברחובות המוני אנשים רדפו
אחריה, כי היו בטוחים שהיא מלאך. היא ברחה מהבית, והתחילה
לשתות וודקה בכמויות. יום אחד בעודה שיכורה, כמה ציפורים
הזמינו אותה להצטרף לנדידה השנתית שלהם. היא הייתה מסטולית
לגמרי והסכימה. בערים התחילו להפיץ כרזות "נעדרת" שלה. אחת
הכרזות הגיעה לסטפאן, שהיה גם ככה במצב רוח מחורבן. בהתחלה הוא
צחק, מאוחר יותר הוא קצת קינא, ולבסוף הוא אמר לעצמו שגם ככה
חם מידי בשביל לעוף, ובתוך תוכו הוא גם קצת דאג לה. הוא הלך
לדירתו השכורה, כדי לבדוק אצל הוריו מה קורה איתה, ומה שמעו
עליה. זה קצת הלחיץ אותו, כי השיחה האחרונה איתם הייתה חצי שנה
קודם, וגם אז היא הייתה רוויה בשתיקות מעיקות. הדלת בביתו לא
נפתחה. במקום זה היה שלט "ביי סטפאן- נמאסת!", וכל החפצים שלו
היו מפוזרים בחדר המדרגות. הוא אסף את החפצים והתחיל ללכת,
נכנע ומושפל, מבלי לדעת לאן. בערך בשלוש בלילה הוא מצא ספסל
פנוי על שפת הים, וצנח עליו ביאוש. הוא כבר בכלל לא חשב על
אחותו, למעשה הוא השתדל לא לחשוב בכלל, ומשלא הצליח הוא חשב רק
על איך זה שכל החרא נמשך אליו. הוא נרדם, והתעורר כשאקדח
מוצמד לראשו, ואיש רזה לבוש שחורים עומד מעליו וצועק שיביא את
כל הכסף. סטפאן כבר היה ממש עצבני. הוא לא זכר או הבין איך,
אבל לאחר כמה דקות הוא עמד באותו מקום עם אקדח ביד, דם על
בגדיו, וגופה שזרוקה על רגליו. רחמיו העצמיים הגיעו לשיאם. הוא
בהה באקדח כמה רגעים, הצמיד אותו לרקתו, ולא הצליח ללחוץ על
ההדק. השמש כבר עלתה, ומבין קרניה הבחין סטפאן בקבוצה של
ציפורים נודדות. "אם אני מחטיא אני מתאבד". הוא ירה לכיוון
הציפורים, ואף ציפור לא נפלה. "אחד משלוש" אמר לעצמו. בירייה
השניה איזו ציפור עשתה כמה סיבובים באוויר וצנחה מטה. קבוצת
הציפורים התעופפה בשמיים בהיסטריה, וצווחה בפראות. מעליו ציפור
סובבה סביב עצמה כמוכת אמוק. "על החיים ועל המוות" לחש. סטפאן
מתח את ידו לעבר השמיים וירה. משהו הפיל אותו ישר על הראש. הוא
איבד את הכרתו לכמה דקות. אחר- כך פקח את עיניו ומצא גוף של
נערה עם כנפיים שרוע עליו בהכנעה. בהתחלה הוא חשב שזה מלאך,
אחרי זה הוא קילל, וירה לעצמו בראש.