קרני אור אלכסוניות, של שעות אחר-צהריים מאוחרות, של אותם ימי
קיץ ארוכים, נשברו לרסיסים על ידי עליו של המטפס שצמח לו על
עמודי הסוכה וסככה, מצייר כתמים של אור על הריצפה ועל מוני.
תחושת רטיבות חמימה בין רגליה, הבהירה לה עד כמה שגופה היה ער
מינית והיא התנערה - בגופה ובנפשה - מהנטיה המתעוררת בה לשקוע
אל רמת האנרגיה הנמוכה של המיניות. וכך נתיישבה לה, אוספת את
רגליה לישיבת לוטוס זקופה, וגם את הסרי הרימה ואספה, כדי שלא
יפריע את ישיבתה.
לו היה רואני כעת מישהו, כשירכי חשופות
כך... אך לא! היא התנערה גם ממחשבה זו,
שאריות מהשינה, מעולם
החלומות הדמיוני, הפרוע, המופקר.
היא הצמידה את אצבעות יד ימינה למצב הוישנו-מודרה, והחלה
מתרגלת תרגילי נשימה, תרגילי שליטה בכח-החיים, על מנת להחזיר
לעצמה את העירנות והמיקוד הנאותים ליוגית שכמותה.
אויר נכנס באיטיות דרך נחיר שמאל, נלגם מהאטמוספירה כצוף הנלגם
על ידי פרפר; מוחזק משך זמן ארוך פי ארבע בריאות, כאוצר שכולו
אור; משוחרר באיטיות רבה דרך נחיר ימין, יחד עם שרידי הבלבול,
כפסולת; ושוב, בכיוון ההפוך הפעם. תוך דקות מספר, קורי השינה
נעלמו לחלוטין, וניוון השינה ושרידי החלום נפרסו בזכרון, בצורה
בהירה, מסודרת, מוכנה לשליפה ולעיון, אך ללא אותה איכות
הכובשת, שתלטנית, שהיתה להם מקודם.
היא סיימה את תרגול הפראנהיאמה, והמשיכה לשבת במדיטציה טבעית
זמן מה.
התקרבותו השקטה של אדם הפריעה את ישיבת המדיטציה שלה. קול
הצעדים וקול הנשימה ששמעה, הבהיר לה שזו אישה.
ועוד בטרם פתחה את עיניה, ידוע ידעה, כי היתה זו אותה אישה
שראתה טרם נרדמה. ועוד ידעה, כי יש לאישה יותר יד ורגל בהתנסות
שזה עתה עברה.
פניה של האשה חייכו אליה, וחיוכה היה מלא אהבה. היא נראתה אחרת
לגמרי, שונה, למרות שהיה למוני ברור לחלוטין שהיא היתה אותה
אישה, כפי שחשבה. היא חייכה אליה בחזרה, ומתיקות חיוכה היתה
שלמה, כי לפתע החלו להתחוור לה פני הדברים. הן התחבקו ומוני
חשה בגופה מתעורר במידה מסוימת, אולם ידעה כי זה בסדר, וקולה
המנגן, הנבון של מורתה אישר: "לחוות את התחושות, להנות מהן -
בזה אין פסול; הכשלון הוא כאשר נכבשים על ידיהן, כאשר מבלבלים
בין הנכון לזה שאינו נכון. בזה, ובכל דבר."
הם הרפו האחת מהשניה. מורתה הפשילה את הסרי שלבשה וחשפה גוף
פיסי ואנרגטי מושלמים. מוני הביטה בה, ומורתה התחילה להסביר.
למעשה, נכון יותר לומר הוא, שהיא ניסחה בקול את מה שמוני החלה
לקלוט, להפנים ולעכל בהכרתה.
היא הסבירה לה, את הדברים הידוע, שכבני-אדם, הנתונים
לאינסטינקטים של הברירה הטבעית, אנו בוחנים דברים פיסיולוגיים
מסוימים אצל בני-אדם אחרים. בין היתר, אנחנו בודקים את ההתאמה
של אדם אחר לצורך רביה. חזה בריא, למשל - והיא אחזה בשני שדיה,
מועכת אותם ומדגישה את שלמות צורתם - לצורך הזנה תקינה של
תינוקות; פיזור מאוזן ותקין של השומנים ומתח נכון של השרירים,
מרקם העור, היציבה - המעידים על בריאות, חוסן פיסי ונפשי -
כלומר, גנים טובים להמשך הגזע.
מוני כמובן, ידעה כבר מזמן, את כל הדברים האלה, ולא רק ברמה
השכלית, אבל היה מימד נוסף בהסבר זה: תוך כדי שמורתה פירטה
ותארה את המרכיבים השונים, היא הבליטה בגופה - באופן מאוד
חושני - את החלקים אליהם התייחסה. כאשר היא דברה על הרקמות
וריחות הגוף, שאמורים לשקף התאמה ובריאות, היא פסקה באצבעותיה
את איבר מינה, וקרבה אותו אל מוני, ואחר גם נשקה לה בפיה, כדי
שתרגיש את טעמה וריחה, אז הבינה פתאום מוני, שהיתה ערה לתגובות
התשוקה של מוחה וגופה:
כך היא בעצם פורטת על אותן התניות
הקשורות למה שהיא מדברת עליו!... זהו מימד אחר של הדרכה!
"אך ישנם כמה טעויות מושרשות בעניין זה," המשיכה המורה ופירטה,
מתיישבת על המחצלת המוגבהת. מוני עברה להתיישב לרגליה, כדבר
המסורת. "כמה מאינדיקציות אלה הן פרימיטיביות ואינן נוגעות עוד
לעידן הזה כלל וכלל - והטעות היא, שאנשים עדיין מושפעים מהן
מאוד, ובכלל: כאשר לא מדובר על רביה, חלק גדול מאוד
מהאינדקציות הן חסרות ערך." ואז היא הסבירה למשל, איך הממדים
הפיסיים של גבר, או מידת תקיפותו ואף תוקפנותו היו חשובים
בעבר, כשהוא היה נלחם בגופו על שמירת ביטחון השבט, אולם היום
אין להם כל חשיבות, ולעיתים אף ערך שלילי, לעומת מידות מעודנות
יותר, שפעם היו חסרות כל חשיבות לעומתן. תוך כדי שהסבירה זאת,
הצטיירו בבירור במוחה של מוני דמויות מהחלום שלה, ומהעבר,
והלימוד קיבל עוצמה חיונית וחיה.
"לכן, הנכון הוא להבחין, בלי להדחיק."
"מורתי," שאלה מוני. "מדוע שיעור זה? כלומר, עבורי, עכשיו?"
מורתה התיישבה לידה וחייכה תוך שהיא מניחה את ידה על ירכה
החשופה של מוני. מוני הביטה בידה ואחר עינייה עברו לגופה. מגעה
של מורתה היה נעים בצורה שלא תאמן, וגופה שידר לה פתאום משיכה
עצומה. היה די בליטוף הזעיר, שכפי שעשתה לה עתה מורתה
היפיפייה, כדי לחלץ מתוכה אנקה בלתי נשלטת, ואורגזמה פתאומית,
קצרה ועזה. מוני התנשמה והרגישה שהיא הרטיבה לגמרי את הסרי
שלה. תשובתה הבלתי-מילולית של מורתה הובנה:
אני מאוד מינית.
האנרגיה המינית שלי רבה, ועצורה מדי. זה מגביל אותי. זה חוסם
בפני פן שלם של התבוננות במציאות.
מורתה הנהנה בחיוך, מאשרת, מבינה את המתרחש בראשה של מוני
ובגופה.
מוני נזכרה בהרצאה הקצרה שנתנה לאותו בחור צעיר בחלום, אודות
הטנטרה, אודות תפקידה במערך התרגולים של השואף הרוחני הכן.
הייתי צמודה מדי לחיי טוהר, וזהו השלב בו אני אמורה, כנראה,
להסיר הצמדות זו. חיי טוהר של שואף רוחני אמורים לבוא מתוך
חכמה ולא מתוך הצמדות.
"היית שרויה באנרגיות הבלתי-טהורות של העולם הזה, של התרבות בה
גדלת זמן רב, והגנת על עצמך כראוי, על ידי אימוץ אדוק של
הכללים. עכשיו מתקרב הזמן, בו תהיי בשלה להסיר את הכללים,
ולהכנס באופן חפשי ופתוח לזרם ההתפתחות הרוחנית," והוסיפה משהו
שהיה עלול להתפס כמחמאה, אילולי היתה מוני נבונה כפי שהיתה -
והלא היתה זו סימפטיה וחמלה דווקא:"מישהי שנראית כמותך, חייבת
הרי במשנה-זהירות."
כן... הרדיפה אחר סיפוק מיני גולמי, ואחר סיפוק האגו על ידי
חיזוקים מיניים מכתימה קשות את הכרתם של רוב רובם של בני
תרבותנו, ומכך הייתי אנוסה להגן על עצמי, פן האגו שלי יתעצם
מחמת החיזורים הרבים שחוזרתי, והאפשרויות המיניות הרבות שגופי
פתח בפני... מלכודות הפתאים הללו... סגרתי - לא! ממש נעלתי! -
את הצ'קרה השניה, לבל אתפתה... ובנוסף אף פיתחתי הצמדות לעונג,
הנובע מהאנרגיה המינית שתיעלתי מעלה.
תחושת אשמה עלתה בה לפתע על חלומה, ועל תגובותיה המיניות
למורתה. "מורתי, איכה אשתחרר?" שאלה מוני ביאוש פתאומי. "יצרי
גובר עלי, ואינני יודעת מה לעשות בפרץ!"
"הסכר שבנית עד כה - זמנו ליפול," היא הסבירה. "התפתחת מספיק
כדי להיות מוגנת מתעיה ללא צורך בו - פשוט מתוך טבעך הנקי
והמפותח דיו. כעת, תני לעודפי האנרגיה שם, למטה, להשתחרר, תוך
כדי שבירת הסכר. אחרי כן, תהיה משוחררת ומוכנה להמשך, ותשוקות
אלה לא יהוו מכשול כה גדול עוד, וגם ההצמדות לסטווה - למצב
הטוהר - לא תהיה לך עוד לרועץ."
"ואיך אתרגל זאת?" שאלה מוני בשפל ראש, מרגישה מעט חסרת
אונים.
"עשי זאת עם מי שתרצי, בימים הקרובים," אמרה לה מורתה בקול רך,
ומרגיע "ואיך שתרצי. השתחררי."
נפשה של מוני נסערה. היא חשה במאבק הפנימי בין הגישה הזו,
המתירה כל רסן, לבין עכבותיה, שהיו אכן מושרשות היטב, על אף
הפורקנים האחרונים.
עלי להתחיל מאיפשהו. היא החלה להסיר את הסרי שלה. "אני רוצה
לשכב איתך, מורתי," היא אמרה בלחישה, ונגעה בעצמה, מתירה את
הראשון שבעכבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.