אמא נכנסת לחדר בשקט בשקט כדי לא להעיר את יותם הישן ובזהירות
החביאה את מתנת יום הולדתו מתחת לכרית. היא לא יכלה להאמין איך
זה קרה שיותם הקטן שלה כבר בן 8, הרי רק אתמול היא החליפה לו
חיתולים. בשקט בשקט כמו שהיא נכנסה היא נתנה לו נשיקה והלכה
לעבודה.
ואז אחרי שניה יותם קם מהמיטה ומיהר לפתוח את המתנה. הוא לא
ישן בלילה הוא כל כך חיכה ליום הזה ה23 ביוני, לכל אחד אחר זה
יום רגיל אבל בשבילו זה יום כה מיוחד. עכשיו הוא כבר לא קטן
כמו כולם, הוא בן 8, הוא ענק. הוא פתח במהירות את המתנה מאמא
לא היה איכפת לו שהמתנה הייתה עטופה כה יפה, עם סרט אדמדם שאמא
שמה במיוחד הוא כבר רצה לראות מה בפנים, ואז הוא ראה את הדבר
היפה ביותר שקיים, כדורגל! הוא התחנן לו כבר שנים, הוא כל כך
שמח, הוא זרח מרוב אושר.
הוא מיהר להתקשר למוטי, צחי ושמוליק, לספר להם על הכדורגל החדש
שלו.
הם החליטו להיפגש במגרש הישן ליד המכולת של שימחה. בלי לחשוב
פעמיים יותם ציחצח שיניים, שם נעליים, ורץ מהר למגרש. בדרך הוא
חשב: אם אני ילך עכשיו ברגל עד למגרש שבכלל בצד השני של העיר
אני יגיע לשם מחר, אולי אני יסע באוטובוס, הוא חשב. אמא תמיד
אומרת לא לנסוע באוטובוס, "זה בשביל גדולים" היא נהגה לומר.
למרות זאת הוא החליט לקחת אוטובוס אני בן 8 אני גדול.
הוא התיישב על הספסל בתחנה ליד אורנה, הילדה הכי יפה בכיתה.
אבל היא רק ישבה שם עם פרצוף חמוץ ולא העיזה לתת לעיניים שלה
להיפגש עם העיניים של יותם, וזו לא היתה משימה קלה בהתחשב בכך
שיותם לא הזיז את עיניו ממנה. אחרי 5 דקות הגיע האוטובוס. יותם
מיהר לעלות אך משום מה אורנה פשוט המשיכה לשבת שם. הוא שילם
לנהג 4 שקל ו10 אגורות והתיישב בספסל מאחור.
האוטובוס התחיל לנסוע והלב של יותם פועם בעוצמה, הוא לא מאמין
שהוא נוסע באוטובוס לבד. הוא לא צריך את אמא ואבא יותר הוא
יכול לנסוע באוטובוס לבד, הוא גדול.
אחרי כמה דקות באה אישה זקנה ומתיישבת ליד יותם. יותם כל כך
כעס, למה האישה הזאת מתיישבת לידי, יש עוד מקומות באוטובוס,
אנשים בגילה לא צריכים לצאת מהבית בכלל, הוא חשב.
האישה פתחה את השקית שהיא החזיקה והוציאה תפוח עץ ירקרק, "אתה
מעוניין אולי בתפוח עץ? זה יחזק אותך למשחק הכדורגל שלך". יותם
התרגז וצעק: "למה את מציעה לי דברים? בכלל מאיפה את יודעת שיש
לי משחק כדורגל?" האישה צחקה ואמרה: "הרי אתה מחזיק כדורגל,
לא?". יותם נזכר שהוא בעצם לא אכל ארוחת בוקר, והתפוח נראה כה
טעים. "בבקשה, קח אותו אני רואה שאתה רעב, התפוח הזה הוא לא
תפוח רגיל יש לו כוחות קסמים", היא אמרה וירדה מהאוטובוס
במהירות לפני שיותם הספיק להודות לה.
הוא התחיל לזלול את התפוח הוא לא הבין מקודם כמה רעב הוא בעצם
היה. לאחר כמה נגיסות הוא ראה לכלוך בתוך התפוח, הוא ניסה לגרד
אותו, ואז הוא ראה את הדבר המחריד ביותר שהוא אי פעם ראה
בתפוח, תולעת! הוא זרק מהר את התפוח על הריצפה, וחשב לעצמו
איזה תפוח קסמים הוא קיבל...
השעון עם הספרות האדומות באוטובוס נראה כאילו זז כל כך לאט.
יותם ישב כמה דקות ובהה במספרים בשעון מתחלפים, עד שלאט לאט
עיניו התחילו להיסגר הוא מיהר לפתוח אותם, אך כשהוא פתח הוא
גילה שהשעה כבר 9 וחצי הוא ישן שעה שלמה! והאטובוס היה במקום
שהוא לא הכיר, הוא אף פעם לא היה פה, מה הוא יעשה?
יותם הלך אל הנהגת ושאל אותה בנימוס איפה המגרש הישן נמצא. "אל
תדאג חמוד שלי", היא אמרה בקולה הצפצפני. "לא הלכת לאיבוד,
תראה מותק אתה רק ממשיך כמה מטרים במעלה הרחוב, ברחוב השני
תפנה שמאלה, ואז תגיע לגן הזה ומשם אתה כבר יודע אני מניחה".
יותם הודה לנהגת הנחמדה וירד מהאוטובוס.
הוא חשב שבטח התולעת שהייתה בתפוח הרעילה אותו וגרמה לו לישון,
בגלל זה אני לא אוהב אנשים זקנים, הם מרעילים אנשים. הוא פנה
שמאלה לפי ההוראות של הנהגת, ואז הוא ראה את הגן וליד הגן
הייתה המכולת של שמחה. יותם התמלא באושר הוא רץ מהר במעלה
הגבעה כדי להגיע למגרש.
הוא הגיע לשם אך צחי, מוטי ושמוליק הלכו כבר מזמן. "אני לא
מאמין שהם לא חיכו לי" הוא צעק בכעס. ואז ליד הנדנדות הוא ראה
אותם צחי, מוטי ושמוליק הם לא נטשו אותו, הם רצו לקראתו והוא
לקראתם. "מזל טוב" הם צעקו. "סוף סוף אתה לא הכי קטן" אמר
שמוליק בהתלהבות. לאחר כמה שניות של דומיה צחי שאל: "נו, איפה
הכדור שלך?"
יותם לא האמין, איך דבר כזה יכול לקרות, למה זה מגיע לו?, זה
לא הגיוני. איזה אסון! יותם שכח את הכדור החדש באוטובוס! הוא
פרץ בבכי, למרות שהוא היה נבוך מלבכות ליד חבריו הוא לא שלט
בזה, הדמעות הציפו את פניו והוא נהיה אדום.
פתאום, לאחר כמה שניות של בכי, הוא ראה את האישה הזקנה עם
התולעים בתפוחים שלה יושבת בספסל לידם. היא התקרבה אליו, נתנה
לו תפוח ואמרה: "תמיד יש את שנה הבאה, כדורי-רגל יהיו הרבה,
וגם הרבה ימי הולדת, הנה קח לך תפוח". יותם אמר בזעם: "אבל יש
תולעים בתפוחים שלך!" האישה חייכה ואמרה: "עדיף שיהיה לך חבר
תולעת בבטן מאשר כדורגל באוטובוס".