אמר החכם באדם, שמו שלמה,
משלים רבים להחכים בם עמו.
אחד ממשליו יכנס לכל לב,
בתנאי שיחשוב, לא יחשוש מכאב.
וכך הם דבריו וזה דיבורו,
משלו הבהיר כל חכם יבינו.
כלל גדול אמר הוא לכל ההמון,
וכך לשונו : "לפני שבר - גאון".
חשבו העם על זה הלשון,
חשבו בליבם... לפני שבר גאון...
למה נתכוון מלכם החכם.
חשבו וחשבו עד נפתח לבבם.
הפנימו ורשמו על לוח ליבם,
מאמר החכם וכוונתו בלבבם.
שבר - שברון - נפילה... ועצבות.
זה הלב שנשבר ורוצים כבר למות.
אך לפני השלב שהלב בו נשבר,
תמיד לפניו גאווה שם תגבר.
הגאון - גאווה - מחשבת עליונת.
הייא תישא את הלב לשקרים, דמיונות.
והלב כבר חושב שכנשר יגבה,
ורק הוא שם למעלה, רצונו הוא יקבע.
ומגובה כה רב, כשכולם כה קטנים.
וחושב לעצמו שהוא ענק בענקים.
ואז כך לפתע דבר כה קטן,
את הכל הוא הרס וגם לחורבן.
זה רק ילד קטן שהביט בעיניו.
והיה נראה כקורא מחשבותיו.
גם הילד התם הטפשון הקטן,
ראה עצמו כגדול מרומם מהעם.
הבלבול הוא כה רב, הן רק הוא שם למעלה.
והילד הזה קטן הוא לאללה.
ואז עוד אדם פגע בו קשות.
נפל לבבו וחש ברעות.
כבלון מנופח ואדיר מימדים,
סיכה קטנטנה ניפצתו לרסיסים.
הן ברור הענין שבכדי כך ליפול,
צריל לדמיין שאתה מעל כל.
רק אז נפילה היא קשה וכואבת.
וככל שתגביה, תתייסר כך ברדת.
ועל כן הוא המלך הוסיף עוד ניחוח,
"לפני שבר - גאון, לפני כשלון - גבה רוח".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.