אוויר.
עיצרו לרגע קט וחישבו - אוויר, מה היינו עושים בלעדיו?
עכשיו קחו אוויר, וחברו אותו עם הלב. נו, זה שדופק ועושה בום
בום בום. מה יצא?
כמו אוויר לנשימה.

ומה אני מי אני? נדמה לי שאני אבודה, כמו פיטרפנית. כמו סימן
שאלה שמרחף לי מעל הראש. כמו ילדה קטנה, שמבקשת מאמא ואבא:
"תקנו לי את זה וגם את זה וגם את זה!", והם אומרים: "לא עכשיו,
ואין מספיק כסף, וחכי עוד קצת, ונראה"...

ומחר יהיה טוב יותר.
כן. ב-סדר.

אני לא יכולה. באמת שאני כבר לא מסוגלת. נמאס לי להסתובב כל
היום וכל הלילה כארי בסוגר. אז אני מחסירה פעימה, וגם יש לי
פנטזיה. אולי זו בעצם כמיהה. הרבה חלומות יש לי, וכוח רצון.
וסתם רצון.

אבל מה, תגידו לי אתם - מה יוצא לי מזה! מה?!

אני משתגעת!!!

די!
נמאס!

התייאשתי.