על דף נייר כתבתי את שמי,
את חלומותי,
את שם אהובתי.

הכנסתי לתוך בקבוק,
זרקתי לים,
ידעתי שאת מכתב זה לא אראה שוב לעולם.

הפקדתי אותו בידי הגלים,
לאן יגיע? רק הם קובעים.

אולי לאפריקה, אולי לאי בודד.
אולי אירופה,
או לדייג נודד.

אבל לאנשהו הוא יגיע, אני בטוח.
הוא ימצא את יעדו,
ולא לעולמים יסחף עם הרוח.

בתוך תוכי אני רוצה,
שאת כל שבעת האוקיאנוסים הוא יחצה.
ואז יעלה למעלה, למרומים,
ויגיע לידם של כמה מלאכים .

יקראו הם את המכתב ויגידו: "הבן אדם מאוהב,
חלומות רבים לו, חלומות שעל נייר פשוט הוא כתב"

יפתחו את כנפיהם ,
יגשימו  את כל החלומות ההם.

החלומות שאיש לא הגשים,
לא משפחה ולא אף זוג אוהבים.

החלום להיפגש עם אהובתי,
לספר לה על כאבי,
משהלכה לפני שנים
ועכשיו היא נמצאת הרחק מזרועותי...

החלום לראות שוב את אבי,
את משפחתי,
אחותי אימי ואחי.

החלום לראות עצים מלבלבים,
אנשים מחייכים,
זוגות מאוהבים.

החלום לראות שוב את השכנה צועקת,
את ילדיה הקטנים מחבקת.

החלום לראות פעם את היונה שתביא את השלום,
האם אותו ענף של זית יגיע איי פעם לאותו מקום.

החלום לחייך שוב,
לבכות שוב,
לצחוק שוב,
ולכתוב עוד שירים.

החלום...

להיות שוב בן החיים.