"ואם לא הייתי יפה כל כך עדיין היית אוהב אותי?"
אני שואלת אותו, הוא מחייך חיוך נטול דאגות ואומר "מה זה משנה,
את יפה, הכי יפה ואני אוהב אותך. למה אנחנו צריכים לדון בשאלות
כל כך לא רלוונטיות?" אין לו מושג כמה הוא מעצבן אותי עכשיו,
מה הוא חושב שאני אשאר בת 25 לנצח? אני לא מתכוונת לספר לו
שאני עצבנית עכשיו וגם לא להראות  לו את זה. חוץ מזה אם הוא
באמת אוהב אותי הוא כבר ישים לב לבד "טוב" חייכתי "אנחנו לא
נדון בשאלות לא רלוונטיות".
ואז הוא עשה את מה שאני ממליצה לאף אחד לא לעשות, בעיקר לא
לחברה שלו, הוא אמר לי
"אולי נלך לקנות לך בגדים את כבר מתחילה להתלבש כמו חברות של
אמא שלך"
הרגשתי שאני הולכת ליפול, הכל מסתובב סביבי, תשתלטי על עצמך
אמרתי, חלשה את לא הולכת לצאת מזה. הגיע הזמן...
אז אמרתי לו "טוב חמוד, אבל אתה בא איתי כדי שתגיד לי בדיוק מה
אתה אוהב","בסדר גמור" הוא אמר, "אני רק הולכת להתארגן שניה".
בדיוק שהוא ניכנס לחדר לראות אם אני מוכנה כבר ניתקתי את
הטלפון, "עם מי דיברת" הוא שאל " אהה... סתם... סתם חברה,
עזוב, נו אנחנו הולכים?"
נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע "עזריאלי" הוא שאל "כיכר המדינה"
עניתי, הוא ניסה לגמגם משהו אבל עניתי מהר "אתה לא רוצה שאני
אראה כמו חברה של אמא שלך נכון...?!" וחשפתי קצת ירך דרך
החצאית כדי שישתכנע עד הסוף. הוא חייך והגענו לכיכר המדינה.
נכנסנו לחנות קטנה אחרי שהסתובבנו קצת, היו שם בגדים ממש יפים
אבל מחייבים משכנתא כדי לקנות אותם, מה שרק גרם לי לחייך יותר.

בכל אופן, נכנסנו, לא יכולנו שלא להסתכל על המוכרת, היא הייתה
פשוט מדהימה!
היו לה שדיים גדולים אבל לא מאוד, עומדים כאלו, בשרניים, גוף
מושלם ותחת, איזה תחת, אתה לא רוצה שהיא תשב עליו כדי שהוא לא
ייהרס. אני כמובן לא בקטע אז ניגשתי ישר לבגדים, מדי פעם הצצתי
לכיוונו, הוא פשוט היה מהופנט. מדדתי מליון בגדים והוא צחקק שם
עם המוכרת, מנסה להסתיר את זה כדי שאני לא אראה שהוא מת לזיין
אותה. אני פשוט המשכתי למדוד בגדים והוא מדי פעם זורק לי הערות
כמו "את לא צריכה למדוד כלום, כל הבגדים יפים עליך" יפה לו, בן
זונה, מתחיל עם בחורות מול העניים שלי ועוד מוצא זמן לזרוק לי
את המחמאה הכי נדושה בעולם. אבל הוא לא יצא מזה בזול, קניתי
בסוף חמש שמלות, צעיף ממשי, שתי זוגות נעליים, כובע מדהים וגם
כותונת לילה שקופה.
המוכרת התגלתה כאישה מאוד נחמדה ואפילו עשתה לו הנחה די
גדולה.
היא מצאה חן אפילו בעיניי, עד כדי כך שאפילו הזמנתי אותה
לארוחת ערב אצלנו מחר בערב בשעה שש וחצי. הוא לא ממש הבין מה
קרה אבל לא היה איכפת לו ממש, העיקר שהדבר הזה יהיה אצלו
בבית.
למחרת הזמנתי אוכל ממסעדה טובה, הודעתי לו בצהריים שהוא צריך
להביא את זה.
אני מסתכלת פתאום על השעון ואני רואה שכבר שמונה וחצי, לקחתי
מונית ונסעתי מהר הביתה.
לא,הוא לא אכזב, פתחתי את הדלת וראיתי את שניהם על הספה שלי
והראש שלו תקוע לה בין הרגלים.
פתאום הוא שם לב שנכנסתי, פשוט עמדתי ליד הדלת וחייכתי.
הוא קפץ מהר והתחיל "תראי זה לא מה שאת חושבת... אני אוהב רק
אותך באמת...שתיתי יותר מידי ולא הבנתי מה אני עושה..." ואני
עומדת וממשיכה לחייך, אז הוא שואל בחשדנות ובשקט "למה את
מחייכת" חייכתי חיוך עוד יותר גדול ועניתי, "לא, אל תדאג לי,
זה בטח שלא מפריע לי" המשכתי לחייך "אבל אולי זה יפריע לך, אתה
לא רצית להיות עם חברה של אמא שלי, אז תכיר זאת תמי, גרושה
פלוס שלושה, חודש הבא חוגגת את יום הולדתה החמישים ושלוש,
כמובן שאחרי נישואים למנתח פלסטי היא נראית שוב בת עשרים, אז
בוא נגיד את זה ככה היא בת עשרים וגם חברה של אמא שלי"
ראיתי איך הוא מחליף צבעים, אני יודעת שיש לו בעיה עם נשים
יותר מבוגרות ממנו, זה פשוט לא עושה לו טוב, ועוד מישהי שיכולה
להיות אמא שלו. הוא פשוט התיישב וניסה לשלוט בנשימה שלו, אני
המשכתי לחייך, תמי התלבשה אמרתי לה תודה והיא הלכה.
"עכשיו" אמרתי לו בשקט "קום ועוף לי מהבית" והוא פשוט עשה את
זה, חשבתי שיהיה יותר קשה,
אבל יותר טוב, ככה לא הייתי צריכה לריב עם אף אחד.
ראיתי מהחלון שהוא יוצא מהבניין והוא כולו מבולבל, זה די שעשע
אותי.
ואז מונית הגיעה וירד ממנה בחור.
דפיקה בדלת, "פתוח" אני עונה ברכות, בתוך כותונת שקופה שעלתה
הרבה מאוד כסף, הוא ניכנס, קצת נבוך אבל ממש חמוד, הם ממש
חמודים כשהם עוד בצבא...