7/2/2002

היא אמרה לי כן,
אבל החברה  לא הסכימה,
הם אמרו לא,
היא לא בשבילו.

היא אמרה לי כן,
אך הגורל התערב,
הגורל לא רצה,
שנהיה ביחד.

היא אמרה לי כן,
אך ההורים התערבו,
הם לא הסכימו,
שהיא תחליט בעצמה.

היא אמרה לי כן,
אך דרכינו נפרדו,
היא אמרה לי כן,
אבל זה לא עזר לנו.

היא אמרה לי כן,
אבל לא לאורך זמן,
גם היא התחרטה,
מהלחץ כמובן.

היא אמרה כעת אולי,
דגש על אולי לא,
ליבי נשבר בקרבי,
זאת לא היא, זה רק אני.

היא אמרה לי מחר כך,
היא התחמקה מתשובה,
היא לא רצתה בי יותר,
אך אני לא מוותר.

היא אמרה לי לא,
וזה כבר נמאס לי,
עוד סירוב אחד,
ואני אתמוטט.

היא אמרה לי תתחפף,
והחלטה נפלה בלבי,
אם היא לא שלי,
אז אני אנקום.

היו לה פנים יפות,
היו, משמע עבר,
כיום היא דומה לחתול רחוב,
שנדרס פעמיים.

כיום אני נשוי באושר,
אב ל-2 ילדים,
היא בת 57, בתולה,
נקמתי את נקמתי!