יולי ויצמן / תכלית |
עוברת שוב ושוב בחדרים,
מיישרת תמונות.
כל תנועה שלה
העבירה בריק שבחדרים ניעות קטנות
של רוח קרירה,
אוויר חופשי.
מערבולות קטנות של אנרגיה
ריחפו סביבה במין הילה מטורפת.
היא היתה הולכת
הלוך ושוב.
שעונים מתקתקים בחדרים היו מכתיבים לה את הקצב,
צעד אחד, טקטוק אחד,
ככה טיק טק, צעד צעד.
מי שהיה מביט בה מרחוק
היה יכול לראות הבעה של ריכוז על פניה,
ריכוז תהומי,
כאילו יש איזה מין סדר בראש שלה,
מטרה לתנועותיה,
תכלית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|