New Stage - Go To Main Page

נעה נפש
/
דיאלוג זוגי מנוכר

הוא ישב אז במיטה מולה. הם היו צעירים, ולכן כואבים, יותר
מאנשים מבוגרים.
לא מעניין אותך. היא קבעה. מה פאום ומה שהנימוס מחייב הוא אמר,
והוסיף שהוא לא חוקר כי הוא כל הזמן נבהל ממה שהיא תחשוב
עליו.
מתאים לו, היא חשבה. מרוב שהוא עסוק בעצמו נדמה לו שגם
בשתיקתי, גם אני עסוקה בו. היה אדיב ונחמד יותר אילו אמר שלא
רצה לחדור לפרטיותי.
בגיל ההוא לא היתה אז חרדה כזו לפרטיות הזו. והוא, שכבר שיתף
אותה בכל חוויותיו הכואבות, בוודאי לא טרח לשמור על זו.
וטוב שכך, חשבה היא, הרי מה היא פרטיות, אם לא עוד תמרור בדרך
לכיוון הבדידות הגדולה.
מוזר שאנשים זוכרים את צעירותם בצורה כל כך שגויה. שהרי, בגיל
הזה, כל הפחדים קיימים, אך החיים עדיין לא נשפו בעורפם של אלה
הסתמיים והוכיחו מי מהם היו מוצדקים.
וכך עומד לו הנער, ולא יודע לאן לפנות.
הוא הודה ששגה, והתנצל בכנות, בלי להגזים, בלי צביעות, היא
דיברה קצת על עצמה, פתחה את הקופסה השחורה שבבטנה, ואז נרדמה.
גם הוא נרדם אחרי שעה ארוכה.
חבל שאין לי בירה, הוא חשב.
גם כן מחשבה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/2/02 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעה נפש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה