גל היה ילד רגיל, עם ילדות רגילה והורים רגילים, או שלא,
טלוויזיה רגילה, פלייסטיישן, בריכה ענקית בחצר ומשרת אנגלי
רגילים לחלוטין. כמו המון ילדים בארץ, גל היה "בן-של". אביו
היה הזמר המפורסם אביב דשן.
גל זוכר שאביו/אביב נהג להתפאר בשושלת המשפחתית המאוד מיוחסת
של משפחת דשן- עד שלפני עשר שנים בערך, נעצר אביו שלו, סבא של
גל, בעוון כתיבת טור ימני בעיתון "מעריב". מאז אותו מקרה לא
שמע יותר גל את שם סבו בבית.
-"אבא, כשאני אגדל גם אני אהיה מפורסם?" שאל גל את אביו ביום
חורפי וגשום כשישבו אל מול הטלוויזיה.
-"אין לדעת בני, פירסום זה משהו שפשוט נופל עלייך, אי אפשר
לדעת..."

גל גדל (חרוז-תפוז) והחל לנסות את כישורי הכתיבה שלו, שאביו
נהג לומר שהם עוברים בתורשה. הוא די הצליח, וכתב שירים
וסיפורים על אורו של הירח ועל כבשים ממוספרים, אך למרות הכשרון
הרב, סיפוריו לא הצליחו להתפרסם. אפילו לא בעיתון השכונתי.
גל ניסה את מזלו במוזיקה, הוא למד פיתוח קול ולנגן על גיטרה-
עם סולואים וסולמות והכל! והלחין כמה משיריו, שלדעתו יכלו
להיות להיטים מצוינים במצעד הפזמונים.
כל פעם כשבאו אורחים לבית הוריו, היה מתיישב במרפסת, עם
הגיטרה, ומתחיל לנגן ולשיר את שיריו. כשהיה מסיים את נגינתו
היה נכנס לסלון ומחכה לאיזושהי הערה מהאורחים או מהוריו על
נגינתו הנפלאה. וכלום, אפילו לא מילה טובה, או רעה...

אני חייב להיות מפורסם! אני לא פחות טוב ממנו!- חשב גל לעצמו.
הוא החליט לקחת את החומר הכי טוב שלו ולהוציא "תקליט שדרים"
לרדיו. את מיטב כספו הוציא על האולפן הכי טוב בארץ, ואחרי
חודשיים של עבודה אינטנסיבית הוא הוציא את "תקליט השדרים" שלו.

אבל אפילו מערכת הסטריאו שיתפה פעולה עם כל העולם וסירבה
להשמיע את הדיסק. זה היה נראה כאילו יד נעלמת החליטה שגל דשן
לא יהיה מפורסם כמו אבות אבותיו.
-"מה אני עושה לא בסדר?" שאל גל את החבר'ה במסיבה ביום שישי,
וברקע נשמע קולו של אביו/אביב בוקע מן הרמקולים בשיר ישן.    

-"תשמע גל. אתה טוב, באמת שאתה טוב. והחומר שלך הוא מצוין,
אבל... אה... איך אני אגיד לך את זה... פשוט אין לך את זה."
אמר יוסי תיק.
-"אין לי את מה?" שאל גל.
-"אם הפירסום לא נדבק בך אז שכח מזה ותעבור הלאה- תמשיך בחיים.
תבין, אי אפשר לקנות פירסום!" השיב יוסי.
אולי יוסי צודק, והוא בטוח יודע. חשב גל לעצמו.
יוסי תיק לא היה "בן-של" אבל הוא "נכד של" שזה כמעט אותו דבר.
סבא של יוסי היה גם כן זמר מפורסם. אבל מזמן, עוד במאה הקודמת.
צביקה קראו לו. יוסי עדיין מאמין שסבא שלו יעשה 'קאמבק'- איש
בן 94, גל גיחך.

"אני חייב להתפרסם", חשב גל, "בכל מחיר!". לפתע הבזיק במוחו
רעיון...

גל חיכה לשעת הכושר, ובלילה, לאחר שוידא שכל תושבי הבית ישנים,
הלך לחדר של הוריו. נזהר שלא להעיר אותם, פתח בשקט את המגירה
של אמו ולקח משם את האקדח. הוא ניגש למטבח, הדליק את האור,
התיישב על השולחן וחשב.
"אני אהיה מפורסם! בכל מחיר! אז מה אם כן הייתי בצבא, אז מה אם
יש לי קול יפה ולא צרוד כמו של אבא, אז מה אם אני שונא שוקולד
ועוגות גבינה ואיפור על הפנים עושה לי חצ'קונים! - כולכם תראו!
אני אהיה מפורסם... זהו עכשיו רק צריך קצת אומץ..." חשב גל שוב
בלבו.

הוא לקח את האקדח, הכניס כדור אח בודד לתוך התוף ודרך את האקדח
בשקט מופתי...

למחרת בבוקר דיווחו העיתונים על שיעור האבטלה הנמוך ביותר
שידעה המדינה אי פעם, ועל תהליך השלום המתקדם עם איראן. מי
שהסתכל טוב בעיתון, וידע איפה לחפש, ראה גם מודעה קטנה המבשרת
על תקליט חדש של הזמר המפורסם אביב דשן.