יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן היו ציירים
ישראלים, נציגיה הבולטים ביותר של קבוצת "אופקים חדשים" ושל
הזרם המכונה "מופשט לירי" בציור. שמותיהם כמעט תמיד מוזכרים
בכפיפה אחת, בסדר הזה (לעתים לא בצדק). לדמויות בשיר זה אין
שום קשר לדמויותיהם האמיתיות של שלושת הציירים, לסיפור אמיתי
כלשהו, או למהותה של תפיסתם האמנותית.
זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן
בצוותא ישבו על החוף.
סטימצקי קרע את זריצקי
במטקות וגם בכדור.
ושטרייכמן ישב מול המים,
בנה ארמונות מן החול.
זריצקי אמר לו: "יא שטרייכמן,
ארמונותיך צורחים בורגנות.
הרי צורתם משלבת
נדל"ן ועוגת חתונה."
ושטרייכמן ענה לזריצקי:
"זה מה שהחומר מכתיב.
הייתי שמח לצקת
מפעל או שיכון פועלים.
החומר - החול - החולירע -
הוא זה שדורש ארמונות.
החומר שמרן, ואיננו
רואה אופקים חדשים."
זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן
שתו בירה נשר חמה,
ראו בחורות בביקיני
אבל לא העזו לשרוק.
סטימצקי ישב מול המים,
שירבט סימנים על החול.
זריצקי שאל את סטימצקי:
"האם נעשית שאמאן,
שידך הדקה, הרועדת
שירבטה סימנים של כישוף?"
סטימצקי ענה לזריצקי:
"זה מה שהחומר רוצה.
הייתי שמח לדעת
לכתוב תוכניות לכיבוש
של כל החופים הפניקים,
מכאן ועד צפון לבנון.
החומר - החול - החולירע -
דורש סימנים מופשטים."
זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן
אפו תפוחי אדמה,
וסהר בכלל לא פורח
האיר את חופי תל אביב.
זריצקי ישב מול המים,
צחק וקילל ברוסית.
סטימצקי אמר לזריצקי:
"האם נעשית מלח
או סבל בנמל של אודסה?"
זריצקי ענה: "יובטבומאט.
תאמין לי, הייתי שמח
לספר אגדה או סיפור.
החומר - החול - החולירע -
יושב לי על קצה הלשון,
חורק לי בשן הטוחנת,
מדלל את יסוד הסתימה.
מעט גידופים וקצת בכי -
וכל המילים נגמרות.
החומר גוזר על כולנו
לחיות בתוך לירי מופשט.
שקוף! חלשלוש! צבע-מים!
מידלדל! ניגר! רכיכה!
הו לירי, הו לירי, הו לירי!
מופשט ומופשט ומופשט!
הייתי שמח אפילו
לעשות אמנות מושגית!
וידאו-ארט! אקריליק-און-קאנבס!
א-קריטיק-און-קנביס! הו,
הו לירי, הו טימותי לירי,
עזור לי מעט להרחיב
את תודעתי הרזה, המופשטת!
הו לירי, הו לירי מופשט!"
זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן -
כולם אחזו בפינג'אן.
החומר - החול - החולירע -
הסתנן לקפה התורכי.
"חוואיג' ", חשב לו זריצקי.
סטימצקי חשב, "ואללה, הל."
ובוקר יום א' הגיע,
ובי. ג'י. עמד על הראש.
כסית התמלאה אנשי רוח,
ארגזים התמלאו תפוזים,
פיות - בזיתים ובלחם,
אולמות הייצור - פועלים,
ידי אופה - בצק. בשפכטל -
ידי שיפוצניק עם עיתון "דבר"
בכיס. "לירי מופשט", אמר לו שטרייכמן,
"זמנך עבר. זמנך עבר." |
