יום אחד היה אדם שנקרא לו איקס. כולם קוראים לו איקס:חבריו,
הוריו ומוריו. הוא אוהב את שמו,ולעולם לא ימירו! הוא נרדם לו
במיטה.עם השמש מאירה לצד הכוכבים הבוהקים.הוא היה רע, אז הוא
אכל שוקו ושתה לחמניה נטופה בשוקולד. ואז הוא ראה אותה,והתאהב
בה:בגבריותה השופעת, בכתפיה הרחבות, בזיפי רגליה המחודדים,
בפרוותה המטופחת, בציפורניה המחויטות, בשמלתה המרוחה בלקה עם
נוצצים,בזקנקנה הדק המתארך עד לצווארה העבה, ובאפה הכפתורי.
הוא הביט בעיניה,באישוניה הכבדים, וידע-זאת אהבה. הוא התקרב
אליה אט-אט, בצעדי פיל-פילון שהרגע נולד, ונשק לשפתיה היבשות
והדביקות.
זאת היתה הנשיקה הקסומה ביותר בחייו: ניצוצות מילאו את בטנו,
ופרפרים היו מפוזרים ברקיע...ואז, לפתע-פתאום, איש פתח את
הדלת. איש נאה ושברירי, מטופח, מלוכלך ולא שרירי. עיני יתוש
לו, ואף סולד, שפתיים חושניות,ולשון שובבה, גבות מסודרות
בפינצטה חדה. ליפסטיק אדום מרוח ללא הבחנה. הוא הסב מבטו אל
השניים וקרא בקול:קוקוריקו!!!ואז הוא הצטרף לאורגיה:))