היא קמה בבוקר השמש זורחת
היא לובשת שמלה ורודה
היא מסתכלת על עצמה במראה - בלונדינית ויפה!
היא יוצאת החוצה לעוד יום ניפלא
היא פוגשת אנשים, לכולם מחייכת,
היא חוזרת הביתה, מכינה שיעורים.
היא מדברת בטלפון עם זה שאמור להיות האחד והיחיד.
היא אומרת לילה טוב, והולכת לישון.
היא חוזרת למיטה שאותה נטשה בבוקר.
היא מכבה את האור ו... חושך!!!!!!!!
אבל מתחת לשמיכה, הכל מתפרץ
כל החרדות והפחדים שמהם ברחה במשך כל היום,
מתחת לשמיכה,
אין שמלה ורודה,
היא כבר לא בלונדינית,
ובטח שלא יפה.
מתחת לשמיכה,
הכל מתפרץ בדמעת חמות שזולגות על לחיים קרות
אז היא שוב תלך לישון הם דמעות בעיניים,
ומחר תקום לעוד הצגה
ואבא ואמא, וכל החברים
וגם האחד והיחיד
לא ידעו לעולם,
כמה שהשמש בכלל לא זורחת
כמה שהשמלה לא ורודה
ושום דבר בכלל לא נפלא!