היא הולכת ברחוב
ארוך ומפוטל,
מזמזמת שיר ישן,
שיר בלי מנגינה,
כמה זמן כבר היא לבד  
בלי לראות אותו,
וזרועותיה הבודדות,
כה זקוקות לחיבוקו,
וליבה של הנערה,
מתגעגע לאהבה ,
היא רוצה אותו.

שלכת נצחית מכסה את העיר,
והיא עטופה בשתיקה,
היא רק מחכה לבוקר הבא,
ומקווה שיפתיע אותה,
היא רק רוצה שיגיע הקיץ,
ושהוא יופיע מולה,
שיתפזרו העננים,
ושהוא ינגן בשבילה.

הוא עומד על חוף הים
כשהים גלי,
מזמזם לו מנגינה,
שיר ללא מילים,
כמה זמן כבר הוא בודד
בלי לחוש חיבוק,
ועיניו העצובות,
מתגעגעות למבטה,
ונפשו העייפה,
כל כך זקוקה לאהבה,
הוא רוצה אותה.

ערפל כבד ירד על העיר,
והוא לא מוציא אף מילה,
הוא רק מחכה לבוקר הבא,
ומקווה להיות מופתע,
הוא רק רוצה שיגיע הקיץ,
והיא תופיע מולו,
שיתפזרו העננים,
ושהיא תשיר בשבילו.

היא והוא סיפור עצוב
בדידות ואהבה,
כך עוברים,
ימים לילות,
בלי לומר מילה,
כמה זמן כבר הם לבד
כמו שיר בלי מנגינה,
ולבבותיהם האוהבים,
מלאים בגעגועים,
ושפתיהם הבודדות,
כל כך זקוקות לנשיקות-

שלכת נצחית מכסה את העיר,
והיא עטופה בשתיקה,
היא רק מחכה לבוקר הבא,
ומקווה שיפתיע אותה,
היא רק רוצה שיגיע הקיץ,
ושהוא יופיע מולה,
שיתפזרו העננים,
ושהוא ינגן בשבילה.

ערפל כבד ירד על העיר,
והוא לא מוציא אף מילה,
הוא רק מחכה לבוקר הבא,
ומקווה להיות מופתע,
הוא רק רוצה שיגיע הקיץ,
והיא תופיע מולו,
שיתפזרו העננים,
ושהיא תשיר בשבילו.