שורות כחולות, ריקות
נמתחות, מתהדקות
ואני פוקעת
בדממה נכנעת
ומתפזרת
בין שולי הדעת
חרוזים-חרוזים.
סביב, שמיים
נפקחים כמו לובן עין
להבליט נימי דמויות אדומים
שפקעו, אותות פועמים
לאותם שנגעו
בקצות העצב החשוף.
אמנם, חציתי את ים סוף
אך פרשי טובעו כולם
ורכבי ברזילי העלו חלודה;
בכחול שלבי סולם
אני נושעת,
אבודה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.